שלום לך אמא יקרה לעולה לא'.
עוד פחות משבועיים הבת שלך משנה סטטוס, היא הופכת להיות תלמידת בית הספר.
כן, הרגע הזה מתקרב ולמרות שהחופש הגדול עדיין בעיצומו- אין לי ספק שחשוב לך לדעת מה באמת החמודה שלך רוצה ממך.
אני מניחה שילקוט כבר קניתם בהתרגשות, מן הסתם כל החוברות כבר עטופות, והקלמר גדוש בעפרונות, טושים, צבעים ומה לא. [תגידי אמן שיחזיק מעמד… מהניסיון שלי…🤔]
ובכל זאת, יש עוד כמה דברים שכדאי לך לתת עליהם את הדעת.
שנתחיל?
הדבר הראשון שיעזור לה: שתתרגשי איתה.
בדרך כלל, מדברים איתנו על קבלת רגשות שליליים. לתת מקום לכעס, לתסכול, לאכזבה. כמה מפתיע שצריך לפעמים לתת את הדעת על מקום לרגשות חיוביים.
מה לעשות, קיים פער בין הרגשות של הילדה לרגשות שלך כאמא. אם היא הראשונה שלך, סביר שגם את מתרגשת, אולי אפילו יותר ממנה. ילדה ראשונה שעולה לבית ספר היא ציון דרך משמעותי בחיים.
אבל אם היא ממוקמת במקום אחר בשיירה, את כאמא, כבר איבדת קצת את הזוהר. את יודעת איך זה, את כבר עסוקה בעניינים אחרים. ובכן, תעצרי רגע. תתרגשי איתה.
בשבילה- זה כל העולם. בשבילה- מדובר בשינוי משמעותי, בשבילה- מדובר כמעט במהפך.
אל תחייכי בסלחנות להתרגשות, בוודאי אל תבטלי אותה תני להתרגשות מקום. אם זה לא בא לך טבעי, תציגי, תעשי כאילו, כי בשביל הילדה שלך ההתרגשות שלך היא אמירה: אני איתך. את לא לבד. לא בטוב ולא ברע.
הדבר השני שיעזור לה: שתכיני אותה.
כן. היא לא תדע לומר לך את זה במילים, אבל היא במפורש רוצה לשמוע ממך, דווקא ממך, מה ואיך הולך להיות.
אם יש גם גדולות במשפחה, אפשר לבקש מהן הדרכה. רק שימי לב שהן לא מפוצצות את הבלון בחוסר חמלה. כשאנחנו מדברות על הכנה חשוב לשים לב גם להכנה רגשית. הילדה שלך עומדת לחוות רגשות מנוגדים, התרגשות לצד פחד, דאגה, לצד התלהבות מחידושים. ואולי – לפעמים זה קורה מהר מדי – אפילו אכזבה.
אכזבה. כי בכל זאת, מה שנראה כל כך מבטיח וזוהר מחוץ לשער, לפעמים מאבד מקסמו כשעוברים אל הצד השני.
תכיני אותה שזה יכול לקרות ושזה בסדר.
אם זה יקרה, תאמרי לה מראש "תבואי לספר. אנחנו נדבר, יהיה בסדר! ושוב- את לא לבד. בכל מצב!"
הדבר השלישי שיעזור לילדה שלך: שתסכימי לה לפחד???
באמת. שאסכים לה לפחד? אין לה מה לרצות יותר? ובכן, כן.
וזה לא הרצון רק שלה, אלא של כל אדם באשר הוא. מרוב שאנחנו עצמנו מפחדות מהפחד- אנחנו דואגות להקטין אותו. 'זה לא מפחיד!' או איזה שטויות! הכל יהיה בסדר!' או 'אל תהיי פחדנית!' או 'את לא תינוקת… את הרי עולה לכיתה א'…'
ועוד כמה אמרות כנף שמטרתן טהורה להקטין את הפחד.
הבעיה הקטנה היא שהן מגדילות אותו. כי פחד, רק אם מסכימים לו להיות, מסכים ללכת.
מה כן לומר? "את רוצה לספר לי מה בדיוק מפחיד אותך?", "זה באמת יכול להפחיד!", "אם הייתי בגיל שלך, כנראה גם אני הייתי מפחדת…"
מפחדת שהפחד יגדל? מציעה לך לנסות אותי. הוא יקטן בוודאות ואת והקטנה שלך גם תתקרבו-תהיו באותו צד, רק אז תוכלי לומר לה; זה באמת מפחיד, בואי נחשוב מה יעזור לך להתמודד.
כי השדר הכי חשוב, שוב, אפילו מול הפחד, הוא "את לא לבד!"
הדבר הרביעי שיעזור לילדה שלך: שתספרי לה איך היה לך בכיתה א'
אחד הדברים שילדים הכי אוהבים,אחד הדברים שהכי מקרבים, הוא שיתוף בחוויות הילדות שלנו כילדים.
מניחה שאני לא מחדשת לך, כן מציעה לך לעשות זאת במודע. כי חוץ מהשיתוף הנוסטלגי, ועצם ההנאה מלשמוע איך היה לאמא, את נותנת כאן מקום להתרגשות, את מאפשרת הכנה ומסכימה עם הפחד, אם אכן גם לך היה זה 4 במחיר 1-
עסק משתלם.
ולסיום מתנה ממני:
בעוד פחות משבועיים הילדים שלך חוזרים לבית הספר ובינתיים יש עוד כמעט שבועיים…
אז הנה, יש לך מתנה שווה ממני, כדי להעביר את הזמן בצורה הטובה ביותר: החוברת 'פרגון זהו שם המשחק'-משחקי פרגון וגיבוש משפחתיים
כדי לקבל את החוברת, כל שעליך לעשות הוא למלא סקר קצר של שבע שורות.
איתך, בדרך אל היעד- לגדל בלי להקטין,
דאברושי הנדל
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאן
תגובה אחת
חסומה ומאוד רוצה למלא את הסקר ולקבל את החוברת חש אפשרות?