"רווקה". מילה אחת של חמש אותיות אבל עם עומק שקשה לשער. זו מילה שנחצבה בבכי, בדמעות, ובכאב אין סופי.
להיות רווקה זה לקום בבוקר ופשוט לשרוד את היום. תנסו לדמיין עולם בו עסקים מתנהלים, שגרת היום מתנהלת כרגיל ואת בתחנה מחכה ומחכה ומחכה. זה לחזור אחרי העבודה לראות אמהות צעירות הולכות עם עם עגלה של 1/2/3 ולידם עוד כמה בדרך. והלב, הלב פשוט נקרע לגזרים.
הוא מלא בכמיהה עצומה עד אין סוף, ברצון לשמוע מילה אחת בלבד: אמא!
כן כן להיות א-מ-א!
מי שקיבל את זה על מגש של זהב, חושבת שזה הכי טבעי. מתחתנים ואז נולדים ילדים, אך מי שהרגישה מה זה לחזור ב4 בצהרים ולראות חיוך הממיס כל לב של הילדה הקטנה והחמודה שמביטה בעולם בשלווה ואת הצורך העז להעניק ולתת ולקבל חום אמהי, מבינה שחוסר הכי גדול לרווקה זה חוסר יציבות.
ילדים, בעל דואג שמחכה לך ורק לך, הווי משפחתי שאין שום דבר בעולם שישתווה לו
התחושה היא שרווקות היא יציאה ממעגל החיים. יש את העולם שהמשיך הלאה ויש את אלו שנשארו מאחור.
ולכן בקשתי אליכן. תתייחסו אלינו כשוות בין שווים. תזכרו אותנו ותתפלו חזק עבורינו, שגם נזכה לממש את רגש האמהות שלנו. תנו עידוד ותקווה כמו האמפתיה שניבטות מעיניו של הילד הקטן בכזו תמימות מלאכית.
וכמו מבט של ילד שתולה עיניו בהוריו בביטחון, אני מזכירה לי ולחברותיי לאתגר שגם אנחנו בידיים של אבא שלנו ואבא אוהב את בניו ובנותיו באהבה ללא תנאי וללא גבול.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
23 תגובות
יכול להיות שנמחקה תגובתי?
כרווקה לשעבר (כעשור..) , וכאחת שחיי הרווקות לא היו האתגר הראשון בחיים בלשון המעטה…
למדתי להתבונן מסביב,
ולגלות שהעולם מלא במורכבויות וקשיים:
אנשים שנמצאים בלחץ כלכלי קשה מנשוא, אמא שיולדת ילד פגוע, התמודדות משפחתית עם חולה נפש (שלעיתים רבות לא מאובחן וק"ו שאינו מטופל)
והדרך היחידה שלי להתמודד בהצלחה, היא לעשות את הדרך שלי בעצמי.
שום דבר גשמי או רוחני לא יכול לשמח אותי אם לא אחליט לשמוח, ולהניח לדברים האחרים להישאר בצד.
שום דבר לא יעלה את הערך העצמי שלי אם לא אעבוד על זה במו ידי.
שום דבר לא ייתן לי סיפוק חוץ ממני.
כי אני יכולה להיות מוקפת במשפחה וחברות אבל לסבול מהביקורת שיש לי על כולם.
או להיות טבולה בעושר ועדיין להישאר לא מרוצה.
לקבל עבודה טובה אבל להישאר ממורמרת כי השכנה השיגה עבודה טובה יותר..
אני יכולה להתלונן או לסבול מזה שאני רווקה, או לעשות הכל בינתיים כדי לשמוח.
העולם מלא בשפע. בהזדמנויות. אפשר לעשות כל מה שרק רוצים.
אם לא הולך לי בערוץ אחד חבל להתעקש ולא לפתוח ערוצים נוספים.
הצער והתהומות יכולים להיות אין סופיים אבל לא ממש חייבים להתבוסס בהם.
אפשר בהחלט להסתפק בשעת אבל יומית..
כשהתקרבתי לגיל 30, אמרתי לעצמי: לו יצוייר שככה נגזר עלי, לא להתחתן לעולם, איך הייתי רוצה לראות את החיים שלי? יש עוד משהו בעולם שהייתי רוצה לעשות/לנסות/להספיק?
לכי לחוגים/לתרפיה/לטייל/להתנדב- כל מה שרק תרצי. זה לא מה שיפריע לשידוך שלך להגיע.
יש הרבה ניסיונות וצריך לחיות עם אמונה.
אנחנו לא יודעים למה וכמה.
אבל יש לנו מרחב אדיר לעשייה ולפעולה.
תבחרי בחיים!
ליבי ליבי עלייך, מאחלת לך שתמצאי את בן זוגך בקרוב
הקושי הענק ברווקות זה שאת בעייתית לראווה, אני אסביר: לנשואות יש מלא קשיים, אין ספק, לעיתים יותר ולעיתים פחות משמעותיים מלרווקות. אבל, וכאן יש אבל גדוללל, אם מתאים להן הן מוציאות את הקושי אם לא אז לא, יש להם שליטה בגדול על מי ידע, מתי איך וכמה ( לא תמיד אבל הרבה פעמים..) ולרווקות כל מי שרואה ברחוב גם בלי להכיר נד בראשו…חוצה כביש או מצקצק בלשונו…
התחושה הנוראה הזו של להיות שונה, אחרת, מחוץ למעגל היא תחושה נוראית! שיש אותה מחוץ להתמודדות של הרווקות
מאחלת לך הקרוב לא להיות שם
לרווקות האהובות והיקרות!
ראשית, מתפללת עליכן מידי שבת עם תינוקות של בית רבן! בחברון עיר האבות הקדושים!
ומצפה מאוד לישועתכן בקרוב ממש!!! אמן!!!
שנית, (ואני לא מקבלת אחוזים או משו כזה..) אני ממש ממליצה לכן לשמוע מה יש למכון "עומק הקשר" לתת לכן. סטטיסטית, זה פשוט עוזר בסיעתא דשמיא להגיע לחתונה בע"ה.
ושוב, תפילותינו לזיווגכן ההגון במהרה, בנחת ובשמחה רבה רבה!
באהבה!
רווקה/ות יקרה/ות, אין מי שיחלוק על כך, שכאב ההמתנה לזיווג האמיתי הוא קשה מנשוא! האם את/ן מסוגלת/ות להאמין, שהמתנה ללידת ילד – קשה הרבה יותר???
אני בטוחה שעכשיו את/ן אומרת/ות לעצמך/כן : את מדברת שטויות! לחכות לחתן, זה לחכות לבד! לחכות לילד – מחכים שניים ביחד ואחד יכול לעזור ולעודד את השני.
יש לך/ן טעות גדולה מאד! ואינני מזלזלת ח"ו ח"ו בנסיון הכואב והקשה, של להמתין לבן הזוג האמיתי! כל פעם שיורד שידוך – זה עוד נפילה! וצריך הרבה מאד כוחות, כדי לקום, להמשיך להאמין שהזיווג יגיע בסופו של דבר ו- שוב להמשיךלחכות בתחנה ושוב הפגישות שכבר נהפכו לזרה וכו'…אבל לחכות לילד- הרבה יותר קשה! כי כאן בכל פעם כשאחד מבני בזוג נשבר, השני צריך לאסוף את שבריו, להראות חזק ולחזק ולעודד את השני!
בעיקר הבעל צריך לעודד, כי האישה מאד רגישה, נשברת מהר יותר וגם הכמיהה שלה
לילד, הרבה יותר עוצמתית משל הבעל.
ואיך אני יודעת?
גם אני חיכיתי בתחנה של המצפות להתארס ולהתחתן. תאמינו לי שהיה לי יותר קשה
אחרי הנישואין לצפות לילד!!!
לפני כמה שנים טובות, בני שהיה בשידוכים וחביריו התארסו בקצב, אמר לי: הדבר הכי
קשה, זה לחכות למציאת הזיווג, כי אתה לא יודע מתי ואם בכלל זה יקרה.
אמרתי לו שנכון שזה מאד מאד קשה ומתסכל, אך שידע שלהמתין לילד – הרבה הרבה יותר קשה!
כמובן שבני אמר לי: מה פתאום? כאן אני מחכה לבד ולחכות לילד – מחכים שניים יחד
והאחד תומך בשני ומעודדו.
חזרתי ואמרתי לו – יש לך טעות, אתה עוד לא יכול להבין וד' יעזור גם שלא תבין, אבל
לצפות לילד, זה הרבה יותר קשה!
לאחר שעברו כמה חודשים טובים מנישואיו והריון עוד לא היה נראה באופק, בני ניגש אלי ואמר : אמא, צדקת! עכשיו אני רואה שזה באמת יותר קשה!!!
כל חודש – התנפצות של תקוה, ואני עם הצער והקושי שלי – צריך להיות חזק בשבילה!
לחזק ולעודד, כשאני בעצמי זקוק לעידוד!!!
ומה עם נשואות הסובלות מבעל שאולי לא מספיק יר"ש כמו שציפו, אולי המידות הטובות עליהן בררו לפני הפגישות – התכוונו בכלל למידות הגוף ולא למידות טובות
באמת??? כי משום מה – לא רואים אותן, אלא להיפך? אולי כשדברו שהוא אוהב ללמוד ומתמיד – התכוונו ללימודי מקצוע???
ובכלל, להיכן העדינות וההתחשבות שראתה בו בתקופת האירוסין נעלמה כלא היתה???
הדשא של השני – לא ירוק יותר!!!
אנו חיים ב"נווה התלאות" ולא תמיד דרכנו "סוגה בשושנים"…
לכל אחד ואחת מאיתנו, נתן ד' המון דברים טובים עימם נוכל לעובדו בשמחה,
לכל אחד ואחת מאיתנו יש את ה"ציוד" המתאים למסלול חייה – אותו הועיד לה בורא העולם! ד' לא מנסה אף אחד, בניסיון שאינו יכול לעמוד בו!!! ד' נתן לכל אחד ואחת מאיתנו את כל הכוחות והיכולות, לצלוח את נסיונות חייו!!!
אי אפשר באמת למדוד איזה ניסיון קשה יותר, עלינו תמיד להתחזק בהבנה שיש לנו
את כל הכלים והיכולות לעמוד בכל ניסיון, בו ד' מעמיד אותנו! הקב"ה לא מביא
על אדם ניסיון, לפני שהוא נותן לו את כל הכלים והכוחות שידרשו ממנו, כדי לעמוד בנסיון ולנצח!!!
וזו עבודתינו כאן עלי אדמות! להאמין, להתחזק,לצפות ולקוות – שישועתינו בא תבוא!
בדיוק בשניה עליה יחליט בורא העולם, לתת לנו את משאלתינו!!!
ויהי רצון שכל אחד ואחת מאיתנו יוושע ותיוושע בקרוב מאד!
כל אחד ואחת במה שהוא/היא זקוק/ה
חזק
עוצמתי אמיתי…מיוחד!!!!!
אמיתי וחזק …
אפשר ליהות נשואה וכל כך בודדה
לצערי מנסיון….
לא שאנחנו משווים נסיונות ושיהיה רק טוב לכל בנות ישראל אבל התמודדות לא מתחילה או נגמרת בנשואה כן או לא…..
וואו את כול כך צודקת !!!!
אין ניסיון קשה וניסיון פחות קשה כול אחד מול הכוחות שלו ובאמת העבודה שלנו זה איך לעבור את הניסיון זה רק בנו תלוי להיות בשמחה לא משנה מה קורה!!!!!!!
תגובה ממש לא מכילה, לא משווים קשיים בין אנשים, כל אחד שמתמודד עם המתנה ממושכת זה קשה לו, מייאש ומתסכל… שהקב״ה יהיה הנחמה והשמחה שלנו ולנו נותר רק לחבק את ממ שלידנו וצריך
תגובה ממש לא מכילה, לא משווים קשיים בין אנשים, כל אחד שמתמודד עם המתנה ממושכת זה קשה לו, מייאש ומתסכל… שהקב״ה יהיה הנחמה והשמחה שלנו ולנו נותר רק לחבק את מי שלידנו
חשבתי לפי הכותרת שיש כאן איזה דרך מפותלת…
והאוווו עוצמתי!!
באמת הסתפקתי רבות בזה
מה יותר קשה לחכות לבעל או ילד….
גם אני הייתי רווקה מבוגרת וזכיתי להתחתן סוף סוף וגם לילדים ב"ה לא מובן מאליו
אך אם זאת לא מקבלת את המסכנות שעושות הרווקות כי לא בהכרח לנשואות יותר טוב לפעמים עדיף להיות רווקה מבוגרת ולא נשואה סובלת…
והכמיהה שנמצאת אצל כל אחת מאיתנו צריך לכוון אותה לעשות טוב חסד כי סוף סוף רק זה מה שנשאר לנו
להיות שלם עם עצמך ולא לשפוט אנשים על פי מצב חיצוני שלהם
ההבדל הוא כזה:
נשואה-קושי בתוך שאת חלק ממסגרת החיים.
רווקה-קושי שאת יצאת ממעגל החיים.
וההבדל נוקב עד חדרי תהום.
מזדהה עם כל מילה, אם רק היה אפשר לצרוח את זה בכל מקום, לראות את כל הצעירים/ות מתחתנות ואת כל הזמן מאחור, מי מסתכל עליך בכלל, חושבים שמשהו בך לא תקין ולא בא לך אפילו להסביר את עצמך, התעייפת, ילדות/דים שעשית להם בייביסיטר,נשואים וכבר עם 2 ילדים ויותר, הייתי לאחרונה באירוסין של מישהי חנ"מ,- כנראה צריכים להיות מפגרים בשביל להתחתן, תכל'ס נגמרו הבחורים "הנורמלים"- רק רווקות יבינו את זה, ואת התחושה הזאת.
לא הגיוניייי, אמר מי שאמר "העולם אכזר"-
ושאף אחד לא יגיד , את לא עושה מספיק, את לא מתפללת, תאמיני יותר, אף אחד לא רוצה להתחלף איתנו, אז אל, פשוט אל תשפטו אל תייעצו, אל תטיפו מ"ניסיון" – כי אין לכם אותו- רק תהיו איתנו ותתמכו, זה מה שאנחנו הכי זקוקות לו, הכאב הכי גדול ברווקות, זה החוסר וודאות העתידית, למען השם אם רק היינו יודעים מתי זה ייגמר, אז היה לנו כח לעבור את התקופה הלא נגמרת הזו, הקושי הוא בלעבור את ההמתנה הזו לבד, נטו לבדדדד, וגם אם זה כואב להורים, לאחים שלנו, הכאב וההתמודדות היא שלנו, והעזרה הגדולה היא לא לחטט/לחפור/להציק, או לא לדבר לידנו על "דיבורים של נשואות"- אנחנו לא ילדות, אנחנו בסה"כ רווקות. ולא חטאנו/בחרנו בכך.
בדיוק כמו משיהי שהתחתנה בגיל 20 ולא "בער" לה.
אין תרופה לרווקות!! אבל כנראה שהרבה מאיתנו חולים בה- ההשוואה להמתנה בתחנה, והאוטובוס הנחוץ לא מגיע, היא כ"כ רלונטית ונכונה- תעמדו בתחנה מעל שעה/שעתיים או אוטובוס שמגיע פעם/פעמיים ביום ותפספסו אותו, ורצתם אליו ודפקתם חזק כמעט שברתם את הדלת, ו…. לא הספקתם, כמות ורמת העצבים והתסכול גדולים- דמיינו אלפי אוטובוסים- שניות, דקות, שעות, ימים, שבתות, חגים, אירועים, אירועים לנשים נשואות בלבד, ספרים לנשים נשואות בלבד, אחיינים שמגיעים אלייך, וכולם מצפים ממך לחייך ולהיות מאושרת- מהיכן בדיוק????!!!!
אבל התקוה והאמונה שייכת לנו, העולם עומד בזכות הכאב והצער של הרווקים/ות- אנשים נשואים שורדים את החיים וממשיכים כי אין להם ברירה, אנחנו אלו שצורחים וזועקים את הכאב שלנו "ועל הדרך" מתפללים על כולם.
בתקווה שנזכה באמת שהרווקות תעזוב אותנו ונקבור אותה עם בוא המיועד הנכון והראוי לנו🙏🙏🙏
והאווווווו כל מילה.
הלואי והיה אפשר לשמוע את הצער.
הכאב.
הכמיהה האדירה.
ושפעם אחת ולתמיד ישמעו את קול
הרווקים הדוממים….
דוממים כי העינים יבשו כבר מדמעות.
דוממים כי כמה אוי כמה אפשר לבכות…
ללכת לעשות קניה ביש-חסד
ולראות עוד זוצ'ים ועוד ועוד
ועוד תינוקת חמודה קטנה ועוד ועוד.
כמה הלב יכול לסבול ולהכיל??
כמה?!
הדמעות חונקות את גרוני ועיני….
אבא בבקשה תעשה סוף לסבל והעינוים האלה.
תרחם עלי ותתן לי כבר את האושר.
כבר אין לי כח להוזיל דמעות!!!!!😢😢😢
המכתב שלך יקירתי רווי כאב ומשקף את המצב שלך ושל הרווקות וזה עצוב ומעורר את כולנו להחלץ חושים ולסייע
אבל באמת מלב אוהב כדאי לך לחשוב על טיפול תמיכה בינתיים כי זה נשמע שאת ממש חיה את החיים במשמעות ובחוויה קשה
ובמילה אחת אל תחשבי שלנשואות אין נסיונות יש ועוד איךךךךך
אני לדוגמא מתמודדת עם קושי עצוםםם וצריכה כח גם להחזיק בית עם 5 ילדים
אז לכל אחד יש את הנסיונות ןהקשיים שלו וזה לא מתחיל ונגמר רקקקק בנשואה או לא!!!!
רווקה יקרה,
רק להסביר לך משהו חשוב כדי שיהיה לך טוב:
אנשים טרודים במרוץ החיים, איש איש וטרדותיו ובעיותיו
את רוצה שיהיה לך טוב? תדאגי לעצמך!! תעשי לעצמך טוב,
את רוצה להיות מאושרת אחרי החתונה?
תהי מאושרת עכשיו! תשמחי ממה שהשם נתן לך.
את יודעת מה זה אומר שאת בריאה?
את יודעת מה זה אומר שאת יכולה לעבוד ב"ה?
את יודעת כמה תודה את צריכה להגיד להקב"ה על כל החסדים והטובות שהוא נותן לך?
אז תגידי: את לא מבינה אותי.
ואני אגיד לך: שאני עצמי גרושה בלי ילדים, אחרי נשואין קצרים שהסתיימו בבריחה שלי מהבית…
ואני אפילו מבוגרת ממך ובגיל שכבר הסכוי להביא ילדים נמוך ודורש טיפול
אבל:
1. אם לא תתרגלי לראות טוב גם כשתתחתני יש הרבה על מה לקטר.
2. אם לא תשמחי את עצמך, גם אם ישמחו אותך זה לא יהיה לטעמך וכו'
3. ואת צודקת מאה אחוז, כשם שהבריא לא מבין את החולה, העשיר את העני וכו'
כך הנשואים לא מבינים את הרווקים,
תחיי את חייך בשקט ותקווי לטוב, אל תוציאי אנרגיות במקומות מיותרים.
מדהימה!!!!!!!!!!
כל מילה עם עצמה.
כל מילה תמצית בריאות נפש.
יש לך מסר כל כך חזק והוא מתקבל בגלל הסטטוס העכשוי שלך.
מאחלת לך בקרוב בקרוב את כל האושר.
נגעת בלב.❤
צ ו ד ק ת ב ג ד ו ל
טיפ ששווה המוווווווווווווווווווווווווווווווווון
כמו שאת לא רוצה שיקראו לך רווקה זקנה אל תקראי למישהי מפגרת..
זה פוגע ומעליב מאד מאד, במיוחד מישהי עם צרכים מיוחדים שיכולה להתארס ולהקים בית.
צאי מהבועה של עצמך ותראי עוד קשיים שיש בעולם, כל אחד קבל את החבילה שלו.
חשבת פעם כמה קשה להיות ילדה ובחורה עם מוגבלות שכלית או מה שאת קוראת "מפגרת"? אז את חושבת שאת יותר ראויה ממנה להתחתן זה לא אומר שגם לה מגיע..
מזדהה עם כל מילה..
אי אפשר להתקפד ולהיות אטומים בגלל שאנחנו סובלים..