תמר: אני שונאת ביקורת , היא גורמת לי להתכווץ ולהרגיש רע, האם כולם מרגישים כך? האם אפשרי אחרת?
אלייך תמר הרוצה לברר למה קשה לנו ביקורת האם זה נורמטיבי להרגיש כך? והאם ישנה ביקורת חיובית
אכן לרובינו ביקורת יוצרת תחושת אי נוחות וכן יש לה צד הרסני ביקורת
ניתן לראות באיות של המילה הזו כמה מילים שמשקפות אותה:
מלשון קור היא נותנת למבוקר מכת קור מכאן ההתכווצות .
ביקורת גם מלשון קבר היא קוברת את האדם תחת פגיעה משתקת.
מאידך, לביקורת יש גם צד מעצים זה הוא כלי שנותן הערכת מצב ומצביע לנו איפה ומה צריך תיקון מה עלינו לשפר ואיפה ניתן להשביח.
ביקורת מלשון בוקר המבקר מאיר זוויות שלא חשבנו עליהן. ואשר על כן היא יכולה להיות נכס מופלא ומקצועי.
"תמיד חשבתי שאני מסתדרת עם ביקורת" סיפרה חני "אבל אחרי שמסרתי את השיעור הראשון שלי וקיבלתי הערות גיליתי שהביקורת גורמת לי להתגמד ולחוש חסרת אונים והפחיתה לי את הביטחון כלפי כל מה שהייתי בטוחה בו"
חני חברה כאן את הביקורת אל נקודת הערך אל הדימוי העצמי כשהמילים הללו נוגעים בערך הם יוצרים תחושת חוסר אונים וערעור בביטחון העצמי.
ואשר על כן היכולת לעשות הפרדה בין הביקורת לאישיות ולהסתכל על הביקורת בצורה אובייקטיבית ללא תחושה של מחיקת האישיות היא כלל ברזל בהעצמת היכולת שלנו לקבל הערות.
ההפרדה הזו מחשלת אותנו כך שנרוויח באמת מביקורת ונבנה ממנה.
אייך נבקר כך שהביקור תתקבל?
ביקורת על המעשה ולא על העושה.
לדוגמה: "זה מעשה חמור בעיניי "
במקום: "אתה ילד רע ומופרע"
"צורת הדיבור הזו לא נכונה עבורנו"
"לעומת: אתה חוצפן"
יתר על כן הביקורת ממוקדת על המעשה ומדייקת מה אני רוצה ממנו (לשנות צורת דיבור)
בדרך הזו אנחנו לא מכלילים ולא מגמדים. ומעל הכל נזכור שהביקורת כאשר היא בנימה אוהבת ובהערכה בסיסית יש לה סיכוי רב להתקבל ולבנות.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
בקיצור בשני מילים
"ביקורת בונה"