כילדת סנדוויץ חשוב היה לי תמיד לבדוק את הדעות של הגדולים ממני בבית
וגם גם של הקטנים ממני, אם מישהו פעם חשב שזו סתם קלישאה , אז לי ככזו חשוב לומר את הלא!! בשבילי ובשביל עוד כמה כמוני בעולם…
כבר בילדותי חשתי כי אין מקומי עם הגדולים "לכי לישון כבר את ילדה קטנה …" כמובן שהייתי מסרבת ונלחמת על מעמדי ידעתי…ידעתי של"גדולים" בבית יש נושאי שיחה שאני לא אמורה לשמוע, אז הייתי הולכת לחדר החשוך בו כבר הקטנים ממני נמים את שנתם – נכנסת מתחת לפוך והדמעות העקשניות היו זולגות על הפגיעה , ועל החוויה של אין מי שינחם ויבין 'אין לי מקום!'
כן ילדי הסנדוויץ נאלצים לפנות מקום לגדולים ו…אם צריך וכשצריך אז להתחשב בקטנים!
כך היו חיי עד לגיל ההתבגרות אז כבר התאזן המצב והפכתי לחלק מליגת הגדולים בבית, אבל אז קרה עוד משהו, אז שמתי לב לאחייני השני שמתחיל לחוות את אותן החוויות שאני עצמי חוויתי – אני זוכרת את שיחת הטלפון המרגשת עם אחי הבכור שיתפתי אותו בחוויות ילדות שלי – הוא לא האמין שזה מה שעבר עלי ואף אחד לא חשב להתעורר, כמובן שהתנצל ואמר שלו היו שמים לב ומבינים את המצב היו משתדלים למנוע ממני את הצער הזה.
אמרתי לו ואני אומרת גם לכן, את הגלגל לא ניתן להחזיר אחורה – אבל את יחיאל שלנו האחיין המתוק "ילד הסדנוויץ'" אפשר וגם צריך לשמור מפני חוויה כזו.
מקווה שכולנו נבין כי לאי הוודאות וחוסר המיקום הם הרבה יותר מ"לכי למיטה ומיד! את עדיין קטנה…" או "תוותרי לקטנים ממך! את ילדה גדולה…"
כי ילדה מבולבלת לא פנויה לבנות את זהותה- רק עסוקה בלמקם את עצמה ואת הרגשות שלה בין הגדולים לקטנים….
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
2 תגובות
תהיי חברה טובה של הבת שלך, אז לא יזיז לה האחים שמעליה או מתחתיה
מזדהה עם כל מילה!!
חויתי בדיוק כך את הילדות שלי והיום כאמא זה ממש מלחיץ אותי שכך גם יהיה בביתי
מה עושים כדי להמנע מזה?
אם יש לכן עצות אשמח לשמוע