יותר מ 4 שנים שאני מלמדת את נושא ההתפתחות בגיל ההתבגרות.
ב-4 השנים האלו שמעתי כמעט את כל סוגי השאלות או ההתלבטויות כשרוב השאלות, התהיות והמחשבות מבוססות על הרבה מיתוסים שעוסקים בבנים בגיל ההתבגרות.
האמת היא שלא פלא שיש כל כך הרבה מיתוסים כי זה נושא מאוד מושתק ולא מדובר.
הנה 6 המיתוסים הנפוצים ביותר ששמעתי עד היום:
- בנים לא צריכים הדרכה.
לא נכון!
בנים בגיל ההתבגרות חווים המון שינויים בכל התחומים.
למרות שלכל אמא ברור שהיא חייבת לתת הדרכה כל שהיא לבת שלה, וזו תהיה פשוט הזנחה הורית להשאיר את הילדה מבוהלת בלי יכולת להבין מה עובר עליה ומה קורה לה, משום מה לגבי בנים מתבגרים הכלל הזה לא כל כך ברור.
למעשה ילד שחווה את השינויים הראשונים לקראת בואו של גיל ההתבגרות חווה את אותה החרדה והמבוכה כמו הנערה שלא הסבירו לה כלום וברגע שיגיעו השינויים תחשוב שהיא חולה מאוד.
- דווקא האב צריך לדבר עם הבן.
לפעמים הייתי עוברת ליד בית הספר לעבודה סוציאלית ולקלינאות תקשורת באוניברסיטה העברית ומתבוננת באוכלוסיית הסטודנטים, יותר נכון הסטודנטיות.
למעלה מ-95% (!) מהתלמידים בבית הספר לעו"ס, קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק היו נשים, למרות שלא היה שום חסם לבנים – גם לא דתיים – להתקבל ללימודים.
למרות התקופה בה אנחנו נמצאים שמעודדת גברים להביע את הרגשות שלהם ומעודדת נשים להגשים את עצמן בהיי טק, אחוז הגברים במקצועות הטיפוליים עדיין נמוך מאוד.
וזה לא במקרה.
באופן אובייקטיבי יכולת הביטוי של הרבה גברים זה לא אזור הנוחות שלהם.
הרבה מהם זוכרים את התקופה הלא פשוטה וההתמודדויות שהם עצמם חוו בגיל ההתבגרות ועם זאת, בגלל היעדר מודל של דיבור בריא על התבגרות, הם מתקשים לדבר עם הבנים שלהם.
זה לא אומר שהבנים צריכים להישאר נטולי הדרכה.
בזמנו התייעצתי בעניין עם הגר"ש קוק, שהורה שאין שום מניעה מכך שהאמא תדבר עם הבן שלה.
- זהו תפקידה של המסגרת החינוכית.
שיח על התבגרות עם הילדים שלנו יכול להרגיש לא נוח ולא פשוט עבור רבים מאיתנו.
מטבע הדברים נרצה שמישהו אחר יעשה את זה במקומנו והכי טוב שזו תהיה המסגרת החינוכית.
אבל למה זה לא באמת התפקיד של המסגרת?
א. כי היא לא עושה את זה בסופו של דבר.
ב. הילדים מרגישים לפנות למי שפותח עבורם ערוץ לשיחה.
אם אחד מאנשי הצוות העביר שיחה חד פעמית (או אפילו רב פעמית לנערים) וכעבור חצי שנה או שנה לנער יש שאלות, התמודדויות והתלבטויות- הוא למעשה נשאר בלי כתובת לפנות אליה.
הרבה אימהות מספרות לי שאחרי שערכו שיחה (אפילו בודדה ובסיסית) עם הבנים שלהן, כשהיו לבנים התמודדויות וקשיים, הם הרגישו בנוח לפנות אליהן.
- צריך לערוך את השיחה לקראת גיל בר מצווה.
לא מדוייק!
גיל בר מצווה הוא גיל מצויין לשיח והסבר, אבל יש מקרים לא מעטים בהם הנערים מתחילים להתבגר בגיל צעיר יותר 11-12 ובמקרים מסויימים אפילו 10.
יש מקרים בהם הנערים לא החלו התבגרות אבל יש להם חברים שמשתפים אותם במידע או עולות בהם שאלות מתוך הסוגיות שהם לומדים בגמרא.
אם החלה סקרנות, התבגרות או מידע מחברים, זה סימן שהנער כבר צריך לקבל מענה.
- מספיק לערוך שיחה חד פעמית.
לא נכון!
בדיוק כמו בנושאים אחרים כמו חינוך למידות, חינוך לבריאות, חינוך להיגיינה, חינוך לכלכלה וצריכה נכונה
גם חינוך לדברים שהצניעות יפה להם הוא הדרגתי, תהליכי, ובנוי מכמה רבדים: הרובד הגלוי- אלו הדברים שאנחנו אומרים.
והרובד הסמוי- אלו הדברים שאנחנו חושבים, הצורה בה אנחנו מתנהגים או מגיבים לסיטואציות מסויימות.
- בנים צריכים בעיקר הדרכה בנוגע לשמירת עיניים ואיסורים הלכתיים.
לא נכון! הרבה בנים באמת מקבלים הדרכה בנוגע לאיסורים בלבד.
הדרכה כזו יוצרת מצב בו בנים כלל לא מבינים מה נורמלי ומה לא בנוגע להתבגרות שלהם, הם מבולבלים מאוד, וסוחבים מטענים כבדים מאוד בנוגע לחוויית ההתבגרות שלהם לאורך כל החיים.
אם יש לך בנים מתבגרים (10-15) וחשוב לך לדעת איך להכין אותם
צפי בסידרת הסירטונים החינמית שלי
חסומה? את יכולה ללחוץ כאן ולשלוח מייל ישירות אלינו
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאן
2 תגובות
ממש לא נכון
גם אם הדברים נכונים המסר שעולה מחלקים מהטור הזה הוא שלגיטימי מומלץ וראוי ללכת למכללות ואקדמיות וזה ממש ממש ממש ממש ממש נורא פסול ואסור נ-ק-ו-ד-ה.