במדינת ישראל נקבע בחוק יום העצמאות, התש"ט-1949 כי יום העצמאות יהיה יום חג ויחול בו שבתון.
בחוק נוסף שנקרא "פקודת סדרי השלטון והמשפט" נקבע בסעיף 18א(ב) שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, החלות על המנוחה השבועית, יחולו על מועדי ישראל.
המשמעות היא שהוראות החוק לעניין מנוחה שבועית חלות על יום העצמאות.
שכר בגין יום העצמאות:
עובד חודשי יקבל שכר על יום העצמאות.
עובד שעתי/יומי זכאי לתשלום שכר רגיל כמו ימי חג. הזכאות הינה לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה, ובתנאי שלא נעדר מהעבודה בערב החג וביום שאחרי החג. העדרות בהסכמת המעסיק או במקרה של משפחה שכולה אינה פוגעת בזכות.
גם עובד שלא שובץ למשמרת בערב החג או ביום שאחרי החג זכאי לתשלום מאחר שזה נחשב להיעדרות בהסכמת המעסיק.
עובד שמועסק בשבוע עבודה חלקי ואמור היה לעבוד ביום העצמאות לפי התכנית הקבועה זכאי לתשלום.
נהוג שהתשלום אינו כולל דמי נסיעה ושווה ערך למה שהיה העובד מקבל כשכר לו היה עובד.
עובד שעתי העובד בשעות עבודה משתנות יקבל שכר שהוא תוצאה שלתרגיל חישוב. יש טוענים כי יש להכפיל את ממוצע שעות העבודה היומי של העובד ב-3 החודשים שקדמו לחג, בסכום של שעת העבודה במועד החג. (חישוב מספר שעות העבודה היומי נעשה על ידי חלוקה של מספר שעות העבודה ב-3 החודשים שקדמו לחג, במספר ימי העבודה בפועל).
יש הטוענים כי יש להכפיל את ממוצע שעות העבודה היומי של העובד ב-12 החדשים שקדמו לחג בסכום של שעת העבודה במועד החג.
תשלום בגין עבודה ביום העצמאות:
בחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 נקבע כי עבודה במועדי ישראל מזכה את העובד בחג בתשלום מיוחד. התשלום הינו בגובה של 150% לפחות מהשכר.
תשלום בגין עבודה ביום העצמאות שלא מבחירה
בהתאם לפסיקה עובד שעובד ביום חג בעקבות דרישת המעסיק ולא מבחירתו האישית זכאי לתשלום שכר מוגדל. כך למשל בפסק דין בע"ע 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ נקבע, שעבודה שלא מבחירת העובד מזכה הן בתשלום כיום עבודה רגיל והן בתשלום הגמול על תוספת חג. זאת אומרת במקרה כזה עובד יוכל לדרוש שכר של 250%.
כאן יש לציין כי יש מקומות שאמורים להיות פתוחים ביום העצמאות ובמקומות אלו התשלום יהיה שונה. רשימת מקומות אלו לא פורסמה.
האמור אינו מהווה תחליף ליעוץ משפטי והשימוש בו הינו באחריות המשתמש