ברכי שגב פסיכולוגית בהתמחות קלינית
"לא קרה כלום" (האמנם?!)
נעים להכיר את גישת ה DBT הגישה המובילה בטיפול בהפרעת אישיות גבולית ובקשיים של ויסות רגשי, משמשת גם לטיפול בהפרעות נוספות כמו הפרעות אכילה. אבל בעיני היא שפה מדהימה לחיים בהורות ובקשרים בינאשיים בפרט.
Dialectical Behavioral Therapy DBT- טיפול דיאלקטי-התנהגותי דיאלקטיקה בתרגום חופשי היא: גם וגם, יכולת להחזיק מורכבות ושני דברים שעלולים לסתור אחד את השני.
ה – D: החלק הדיאלקטי מדגיש את חשיבות האיזונים בטיפול ומזכירה לנו שיש יותר מדרך אחת לראות כל מצב ויותר מדרך אחת לפתור כל בעיה, שחשוב מאוד לראות את העולם כמורכב לא רק "משחור או לבן" וששני דברים שנראים לנו כמנוגדים זה לזה, יכולים להיות שניהם נכונים.
ה- B: Behavioral החלק ההתנהגותי מדגיש את חשיבות השינוי בטיפול ומציעה כלים שיאפשרו חיזוק של התנהגויות רצויות והפחתה של התנהגויות בלתי רצויות.
ה – T: הטיפול Therapy, מדגיש את חשיבות הקשר הטיפולי וכולל פגישות פרטניות עם מטפל, לימוד מיומנויות (גם של ההורים), היעזרות טלפונית, קבוצת עמיתים עבור המטפלים וטיפול תרופתי במידת הצורך.
. טיפול דיאלקטי התנהגותי משלב בין קבלה עמוקה וחתירה לשינוי התנהגותי. הטיפול מאזן בין קבלה לשינוי: מצד אחד, המון קבלה, התבוננות ותיקוף ומצד שני תרגול אינטנסיבי של שיטות שינוי (הרכיב ההתנהגותי). ב-DBT לומדים מיומנויות התנהגותיות ספציפיות במטרה להגביר את היכולת של המטופלת לחיות נכון.
טיפול דיאלקטי התנהגותי דורש עבודת צוות בתוך מערכת יחסים משותפת: חשוב שהמטפלת והמטופלת יפעלו כצוות בכדי להשיג מטרות משותפות.
חשוב לציין! מי שרשאי לטפל ב DBT הוא אך ורק אנשי מקצוע בעלי תואר שני שעברו הכשרה במכוני DBT (כיום יש 2 בירושלים ותל אביב). זו אינה עוד "שיטה" אלא גישה מחקרית שדורשת אנשי מקצוע מנוסים שיעברו את ההכשרה.
אמא תתני לילד שלך את המתנה הזו:"מצפן רגשי"
מהו תיקוף רגשי? תיקוף ולידציה Validation– הוא אישור שיש משהו במציאות ובחוויה הפנימית שכך הוא נחווה לאדם. תיקוף אינו מחייב הסכמה עם ההתנהגות של הילד אלא הסכמה על מה שהוא מרגיש.
תארו לעצמכם סיטואציה בה הילד נופל האמא ממהרת וכל המשפחה מתקדמת הוא מתלונן שכואב לו, ורוצה פלסטר. יכולות להיות תגובות בסגנון : "לא קרה כלום!" האם אכן לא קרה כלום? למה אנחנו מגיבים כך? הרי ייתכן ולילד כואב ואולי גם קיבל מכה שניתן לראות "יופי אתה לא בוכה! איזה גיבור" האמא והילדים ממשיכים ללכת, הילד נבוך. – האמא יכולה להיות אמא מאוד טובה ואוהבת, והיא בכלל התכוונה לשדר לילד "ביטחון" או שהיא מיהרה ורצתה להזדרז והיה נראה לה שבאמת "לא קרה כלום". – בשונה מהרצון של האמא להשרות ביטחון – אמירות מסוג זה שחוזרות על עצמן בצורה קיצונית עלולות לייצר דיסוננס-פער, וחוסר בטחון בחוויה הפנימית שלו.
הילד הרי לא פעם מרגיש שכן כואב לו, אבל אמא שהוא כל כך סומך עליה ומקשיב לה אומרת ש"לא קרה כלום". אז מי צודק?? אולי הוא טועה? אולי באמת לא קרה כלום ורק היה נדמה לו שכואב לו? מה עדיף? שיהיה לילד שלי מצפן פנימי או שאני אומר לו בכל פעם מה הוא מרגיש?
בסיטואציה שתיארנו כאן חסר "תיקוף" – תוקף, פירושו להכיר ברגשות ובחוויה ולא בהכרח להסכים איתה. – תוקף, מייצר סדר בעולמו של הילד ההורה או הדמות המתקפת מסמנת לילד שהיא רואה ומכירה במה שקורה לו. – מתן תוקף לחוויות לא נעימות או נעימות זהו אחד הכלים המשמעותיים והחשובים בחיינו, הוא מסייע מאוד ומפחית רגשות שליליים, למרות שיש הססנות וחששות להשתמש בו: הפוך מהמחשבה שאם אני אומר את זה זה יגרום לזה להיות – לא, כיון שמתקפים דברים שמתרחשים ולא דברים שלא מתרחשים, דוגמאות לתיקוף: "קר לך. אני שומעת", "אני רואה שאת שמחה" לעומת הדיפה של תיקוף החוויה "לא כואב לך, לא קר לך, את סתם אומרת" אמירות שאינן מתקפות מייצרות בלבול אצל הילד :"האם מה שהרגשתי הוא לא נכון?? אני באמת אולי מתבלבל"
כך הילד מבולבל ונבוך נוכח הפער הגדול – ובמידה ויש עקביות ועוצמה הוא יפקפק ברגשותיו :"אני מרגיש עכשיו נורא מבפנים, אבל אמא/ הסביבה אמרה שלא קרה כלום", הילד הזה גדל ו"המצפן הרגשי" שלו לא פועל כמו שצריך, הוא נבהל ומפוחד, או אדיש ואפתי לחוויות החיים שלו.
כמו מגנט הפוך- סוגי משפחות וילדים עם רגישות וקשיים בויסות הרגשי
סביבה לא מתקפת היא כזו שלא לוקחת בחשבון את צרכי הילד. כשילד בוכה הרבה פעמים אומרים לו "לא קרה כלום". גם זו תגובה לא מתקפת בהנחה שהיא חוזרת על עצמה שוב ושוב זה לא טוב. יש כמה סוגים של משפחות שבאמת אפשר לקרוא להן לא מתקפות:
משפחה כאוטית: אין זמינות הורית, יש עומס של בעיות, אין מיומנויות להתמודדות עם קושי רגשי.
משפחה מושלמת: חוסר סבילות לדברים שליליים, הורים שעסוקים בהכחשה של הבעיות."אצלינו אין שום בעיות, הכל טוב, אין על מה להתלונן"
המפגש של משפחה / סביבה/ הורים לא מתקפים לבין ילד רגיש שזקוק יותר מכל אחד לתיקוף, יוצר הרבה מאוד חיכוכים ומטענים, הפתרון הנכון הוא ללמוד כהורים וכסביבה להנחיל שפה מתקפת, וכן לעבור תהליך של עיבוד לכך שהחיים אינם מושלמים או לחילופין ללמוד להיות הורים זמינים. כל אחד זקוק לתיקוף- אך במיוחד אנשים רגישים מאוד.
סביבה לא מתקפת יכולה להיות כזו שבה, למשל, אמרו בילדות או גרמו לאנשים לחשוב שוב ושוב שאינם מרגישים באמת מה שהם מרגישים ו/או שאינם צריכים או שאין סיבה להרגיש מה שאתם מרגישים.
דפוס עקבי זה של חוסר תיקוף הרגשות עלול להוביל לבלבול לגבי מה מרגישים באמת.
ברכי שגב הינה פסיכולוגית בהתמחות קלינית בקופת חולים לאומית, בוגרת הסמינר "הישן" בירושלים, מעבירה סדנאות למורות ואמהות בתחומי תקשורת הורית מגדלת ומפתחת. לברכי סדנא והרצאה המוכרת במערכת גפ"ן מספר תכנית: 14558 סדנת "פרח מוגן" המקנה 4 כלים פסיכולוגיים פרקטיים, הסדנא מועברת בצורה רגועה ומקצועית. לצפייה בפרק ראשון בסדנא לחצי כאן או שלחי מייל ל: lamda.hadrachotdigitaliot@gmail.com ליצירת קשר עם ברכי במיילblessya9@gmail.com
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאן
תגובה אחת
מרתק ומעניין לוקחת את הרעיון ואנסה אותו בבית