"שוב פעם אחת היו עולין לירושלים [רבן גמליאל, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי יהושע ורבי עקיבא], כיון שהגיעו להר הצופים, קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה? אמר להן: לכך אני משחק, דכתיב "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו", וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני. אלא "תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה. באוריה כתיב (מיכה ג', יב) "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער" – בזכריה כתיב (זכריה ח, ד) "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים" – עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת!
בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו" (מכות כ"ד, א"-ב).
רבי עקיבא שוחק, וחכמים בוכים. הם שואלים והוא, משיב בשאלה. אמנם הם עונים לו, אבל הוא מפתיע בתשובה מקורית.
מסתבר שברבי עקיבא הייתה ייחודיות שלא הייתה בחבריו החכמים, למרות שהיו מבוגרים ואף ותיקים ממנו בתלמוד ובהוראה. רבי עקיבא יכול היה להסתכל על ההתרחשויות הקשות שהיו באותם ימים ובמרכזן חורבן הבית ולאחריהן רדיפות הרומאים הקשות נגד היהודים ודתם, מזווית שחבריו לא יכלו לראות. הוא לא ראה רק את הרגע הנוכחי, הקשה, של החורבן. הוא ראה עבר מפואר, אבל הוא ראה גם עתיד מזהיר לעם ישראל. הוא ידע שהרגע הנוכחי, קשה ככל שיהיה, אינו אלא תקופה חולפת בתוך רצף שנות ההיסטוריה של העם היהודי.
האם חכמים לא יכלו לראות מה שראה רבי עקיבא? הם לא ידעו את נבואת הנחמה העתידית שעליה הצביע רבי עקיבא?
רבי עקיבא החל את חייו ממקום לא פשוט. הוא היה עני, רועה צאן שהתפרנס אך בקושי למחייתו. הוא נולד כ'בן גרים', גם בפן הרוחני הוא היה עם הארץ ושונא תלמידי חכמים. את חייו האחרים החל בגיל די מבוגר, בהיותו בן 40 שנה. הוא עבד קשה להתגבר על מבוכתו בלימוד משותף עם ילדים קטנים, והמשיך להתייגע בלימודו ללא ליאות וזכה להגיע למדרגה כה גבוהה, עד שמשה רבינו עצמו התקנא בו, ושאל את הקב"ה – מדוע תתן את התורה באמצעותי ואינך נותן את התורה על ידו, שהוא גם קושר כתרים לאותיות?
דרך ארוכה ומייגעת עשה רבי עקיבא ב-120 שנותיו. נקודת הפתיחה שלו הייתה אפסית, אולי אפילו פחות. אבל הוא הבין שאם בכוחם של טיפות מים לשחוק אפילו סלעים גדולים, הרי שיש שכר להתמדה, לסבלנות, לעמל ולהכלה.
לתת השראה ותקווה
חיי נישואין הם אתגר לא פשוט. לשמור על חיי זוגיות תקינים לאורך עשרות שנים, זו משימה שדורשת עבודה יומיומית ותחזוקה שוטפת. רבים מהזוגות שמגיעים ליעוץ זוגי או לטיפול, מגיעים בזמן של שבר ואנחה. משבר לא נולד ביום אחד, אלא קדמה לו תקופה ממושכת של מריבות וכעסים שמכלים את כוחם של בני הזוג. הם מגיעים לטיפול מתוך 'אין בררה' כשמצבם לא פשוט כלל ועיקר.
אחת המשימות החשובות הניצבת בפני מטפל, יועץ או מאמן זוגי, היא לתת תקווה לבני הזוג, שלמרות המצב הנראה לעין, טרם כלו כל הקיצין. למרות שלבני הזוג ישנה הרגשה ש'השמים נפלו', והגיע עת הקץ, איש המקצוע היושב מולם צריך בצורה רגועה ובוטחת לתת את ההבנה וההרגשה, שגם אם הגיעו למצב כזה, זה בהחלט יכול לקרות אך שום דבר עוד לא נגמר. אפשר לתקן, אפשר להשלים ואם צריך, אפשר גם להתחיל מההתחלה (כן, גם בגיל 40, שישאלו את רבי עקיבא).
על המטפל הזוגי 'להרים' את בני הזוג, ולו לרגעים קצרים, מעל פני המים הסוערים, ולהראות להם את העבר היפה בו כרתו שניהם ברית תחת החופה מתוך רגש הדדי, ולהצביע בפניהם על עתידם האפשרי – "עוד ישבו זקנים וזקנות, ואיש משענתו בידו מרוב ימים". מודל נפלא לזקנה משותפת נהדרת.
אכן, נדרשים עבודה, מאמץ ויגיעה מצד בני הזוג. לעתים מדובר בדרך קשה של לימוד, הכלה, ויתור והשקעה יומיומית, אבל "נבואת אחרית הימים" בהחלט יכולה לספק להם את המוטיבציה כדי להגיע להגשמת היעוד, ולהזדקן יחד מתוך כבוד הדדי ומתוך זוגיות בריאה; אולי אפילו יהווה מודל זוגי נהדר לדור הבא, כהמשך הנבואה "וילדים וילדות משחקים ברחובות ירושלים".
רבן גמליאל, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי יהושע –תנאים קדושי עליון שנולדו בחממת בית המדרש. רבי יהושע שירת כלוי בבית המקדש וכבר בהיותו תינוק הובא לבית המדרש שישמע דברי תורה (עליו נאמר "אשרי יולדתו"). רבי אלעזר בן עזריה שירת ככהן בבית המקדש וכבר בגיל שמונה-עשרה שנים 'הוקפץ' לתפקיד נשיא ישראל; רבן גמליאל היה צאצא מגזע המלוכה ונשיא הסנהדרין. אך אף אחד מהם לא עבר את הדרך הארוכה והגועשת שעבר רבי עקיבא, מאז החל לפלס את דרכו ממקום כה נמוך לדרגות כה נשגבות.
הוא, ורק הוא, יכול היה לעמוד מול קודש הקודשים, ולראות את השועל יוצא מתוכו, וביחד עם זאת לא לתת לרגע הקשה הזה לשבור את רוחו. הם בכו, אבל הוא הבין שכאן בכי לא יעזור, צריך להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד כדי להחזיר מחדש את קיומו של הבית, ולהגיע לאידיאל הגדול בנבואתו של אוריה.
"גם אחרי משברים קשים, אפשר לעמול על הקמתו מחדש של הבית – וגדול כבוד הבית האחרון מהראשון".
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאן
