כל התוכן המעניין לאישה החרדית
יום רביעי
|
י״ד באייר ה׳תשפ״ד
|
22/05/2024

אבא שלי הוא לא נעל בית / אורה כהן

העבודה המרכזית כשאת גדלה ומתבגרת, היא בעצם רגע אחד לדחוק את השחור והלבן הצידה.

 

וכשאת מצליחה לעשות את זה יום אחד, את מגלה להפתעתך –  שיש שם אפורים.

 

ואללה?

 

שחור יכול להיות שחור בלבד, ולבן יכול להיות רק הוא עצמו. אבל האפור? 

לאפור יש אלפי גוונים. 

וכמה שזה מבלבל – אין סיכוי שהחיים שלי יהיו מורכבים משני גוונים שלא יודעים לעשות עם עצמם כלום, ורק להיות הם עצמם וכל מי שהוא לא – הוא לא.

 

פעם פעם, בזמנים ההם שעוד בכלל גיבשתי לי את השחור והלבן, הגעתי להחלטה ברורה עם עצמי: 

 

"בעלי יהיה אברך"

 

זה היה הלבן שלי. 

 

הייתה שם בתמונת ההחלטה הזו ילדה גבוהה אחת ובלונדינית, שקינאה מאוד בחבל שאבא קנה לי אתמול, הסגול עם הנצנצים שסופר סיבובים, וטענה "אבא ואמא שלי אמרו שאבא שלך נעלי בית"

 

ואבא שלי לא היה נעל בית. בכלל לא, וגם אמרתי לה את זה. האמת היא שגם פיזית, לא היו לו נעלי בית – פשוט כי לא היה בהם צורך; הוא לא היה בבית בקושי. 

 

לאחר בירור מעמיק הגעתי להבנה מהממת: אבא שלי הוא "בעל בית", ואבא של כולן שם שפלשו עיניים בהסכמה – הוא "אברך".

 

אבא שלי לא אברך. אוף.

 

לאבא שלי יש אוטו גדול, ויקר, ונוצץ, לאבא שלי אין זמן. לאבא שלי יש כסף לקנות לי כמעט כל דבר שארצה, לאבא שלי אין כובע וחליפה. אבא שלי נותן לי ערכים של קבלת האחר, בן אדם לחברו, שמחה במצוות. אבא שלי לא לומד יום שלם. לא.

 

ואז, כולי בת שמונה וחצי, מאוכזבת מאבא שלי הצדיק והנדיר עד כלות, היה לי ברור שבעלי יהיה אברך.

 

אבא שלי ממנכ"ל חברת ענק, חי מ – 5 בבוקר כמו שהלחוצה מאיתנו לא חיה,

 

אבל בערב, לא משנה מה – הוא לא מפספס את החברותא. דף יומי, בעיון, 3 שעות.

 

אבא שלי לא מגלה אף פעם כמה פעמים הוא סיים את הש"ס.

 

אבא שלי כל שבת, בכל רגע פנוי – מחובר לגמרא שלו כמו אינפוזיה. 

 

ויחד עם הלמידה של ההברות – "א – בא", למדתי שאין, אין שום אפשרות להתקשר או להפריע לו כשהוא לומד. אמא שלי יוצאת לבית חולים לבד עם צירים כשהוא לומד. אנחנו יושבים בשקט לבד בבית בהפסקת חשמל כי אמא ילדה, ואבא? לומד. 

ועדיין.

תמיד ה"בית של תורה" היה של החברות.

 

אחרי הרבה זמן שהחבל הסגול בטח קבור עמוק באדמת החצר – השחור והלבן הפסיקו לשלוט לי במוח והגיע הרבה אפור לחיים שלי.

 

ואפור אומר: אברכים זה עם קדוש. נשות אברכים הן באמת ובתמים מוסרות נפש.

 

אבל בית של תורה? הוא לאו דווקא בית של אברכים.

ומסירות נפש, היא לאו דווקא לתת לו ללמוד בכולל שלושה סדרים, להסתדר ולפרנס.

 

מסירות נפש היא להיות לו עזר כנגדו, לקבל את מה שהוא חושב לנכון, מה שמתאים לו, לאופי שלו. מסירות נפש היא להבין שגם אחרי עשרות שיעורי יהדות בסמינר, עשרות סדרות של הרצאות על בית של תורה, על מסירות נפש למען התורה, על גבורה למען התורה וערך עליון שהוא התורה,

 

אם הוא בוחר שלא לשבת יום שלם בכולל – התפקיד שלך הוא לתמוך, להיות שם, להאמין שככה בדיוק הוא ממלא את התפקיד שאלוקים שלח אותו לפה בשבילו.

 

כן זו מסירות נפש.

 

גם אם את פתאום מוצאת את עצמך נתקלת בילדה הקטנה ההיא עם החבל הסגול המנצנץ ביד, שמאוכזבת מאבא שלה ומבטיחה לעצמה שבעלה ילמד יום שלם. גם אם המורה והרב והמרצה עושים לך מקהלה במוח,

 

והילדה ההיא הקטנה מתכווצת כל כך…

 

כן גם.

 

אמא שלי, הצדיקה, עולה לי בראש ומוחקת את כל הדמויות ההם ברגע. 

 

אמא, שאומרת לאבא "חייבים לחזור מיד במוצ"ש שלא תפספס חברותא".

אמא, שלא מסכימה להתקשר לאבא. "הוא לומד, וזה הרבה יותר חשוב מכסף לטיול"

אמא, ששומרת על הזמן לימוד של אבא, בקנאות שאני לא מכירה.

 

זאת אמא שמוסרת נפש על התורה, על בעלה. על הכבוד שלו.

שמכבדת אותו כמו תלמיד חכם וכל שאלה הלכתית היא מפנה אליו גם אם לוקח לו נצח למצוא אותה בספרים.

 

ואני?

 

אני רוצה להיות אישה כזו.

כן.

 

העיקרון הוא לאו דווקא ללמוד. העיקרון הוא ליישם. נעשה ונשמע. נעשה! ונשמע. 

 

ומוזר, 

אבל רק אתמול,

 

בתוך מיגרנה מטורפת שאני מנסה לתפקד איכשהו,

 

ובת השנתיים שלי אומרת לבת הארבע, שאי אפשר לשאול את אבא כי הוא לומד תורה עם חיים, אז הן ירדו מהכיסא ועלו על אחר והביאו כפית לעצמן,

 

הבנתי שכן, 

 

גם הבית שלי, הוא בית של תורה אמיתי.

 

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

4 תגובות

  1. להציג את ציבור האברכים כציבור שיושב שותה קפה ומנייעס זה ממש מבזה ורחוק מהמציאות.
    יש צורות שונות לחיבור לתורה וזה מה שהכותבת רצתה להעביר.
    אבל לא להשחיר את ציבור הלומדים להשתקת המצפון האישי.
    ובהערת אגב קל יותר לשמור על שיעור תורה אחד ביום משמירת זמנים של 3 סדרים.

  2. אני לא מבינה אתכם
    אני חסידית וזה הכי ברור מאליו, אצלינו אחים שלי ואבא שלי עובדים כל היום ובערב שיעור גמרא שהוא ברזל יומי.
    ובחסידות רובם עובדים קשה עוזרים לפרנס ולומדים שיעור בערב.
    מי אמר שאלה שיושבים בכולל כל היום עם כוסות קפה פולטיקה עישון ונייעס זה יותר טוב??!!

  3. מאוד מרגש!!!
    כמה שזה נכון!
    חשוב שהציבור וגם הסמינרים ידעו למצוא את האיזון ולהוקיר את מה שבאמת חשוב. לא רק אברך 3 סדרים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים

לא לוקחות סיכונים: בדיקות מקדימות לסרטן העור בניידות ייעודיות ברחבי הארץ

לפני 14 שעות

|

0

אמת פשוטה מארץ ישראל | סיון רהב-מאיר

לפני 15 שעות

|

0

הפתעה בפנים: משפט מוטיבציה במיוחד בשבילך | י"ג אייר תשפ"ד

לפני 16 שעות

|

0

נעים פה: כל השיטות ליצירת ריח טוב בבית

לפני 17 שעות

|

0

מקשיבים לך למעלה: מה דעתך על ההיא? | החיזוק היומי

לפני 19 שעות

|

0

קינואה בשלושה צבעים: פסיפס המעלות הבריאותיות של קינואה | בתאל בראון

לפני יום 1

|

0

דֶּרֶךְ | לאה הורביץ

לפני יום 1

|

0

תרגיל זוגי: מה את מעריכה בו? | פרידה רובינשטיין

לפני יום 1

|

0

קציצות קינואה אפויות בתנור | בתאל בראון

לפני 2 ימים

|

0

תעקבי: מה המחשבות שעולות בך רגע לפני התפרצות זעם? | יפית שטרית

לפני 2 ימים

|

1

דוספוקן "עושות כלים": אל תשאירי את המילים במגירה | ראיון על כשרון שאינו מולד ועכשיו גם נלמד

לפני 2 ימים

|

0

המציאות מפתיעה, גם לטובה! | סיון רהב מאיר

לפני 2 ימים

|

0

תנסי להחביא את הניסים בטבע | החיזוק היומי

לפני 2 ימים

|

0

מתחילות להתאמן על מאכלי חלב: לזניה חלבית מוקרמת בטעם עשיר

לפני 2 ימים

|

0

מישהו נתן לך משהו להעביר? | סיון רהב מאיר

לפני 2 ימים

|

0

סגולה בדוקה לטובה גדולה | החיזוק היומי

לפני 2 ימים

|

0

קציצות ותפוחי אדמה בסיר אחד | מירב מלכה

לפני 3 ימים

|

0

הפתעה: המסר היומי מחכה לך בפנים | י"א אייר תשפ"ד

לפני 3 ימים

|

0

ביטול עסקה בענף התיירות - איך ומתי? | עו"ד אסתי וייסלר-בהגן

לפני 3 ימים

|

0

ארוחת בוקר מפנקת: פנקייק בננה-תפוח

לפני 3 ימים

|

0