חיים ולדר: ילדת סנדוויץ'? לא זו הבעיה שלי!

שיתוף ב email
שיתוף ב print

לסיפורים נוספים של חיים ולדר באתר לחצו כאן

הייתי השלישית מבין שבעה ילדים. ילדת סנדוויץ' אמיתית: שלושה מעליי, שלושה מתחתיי.

כשאני כותבת 'ילדת סנדוויץ", איני מתכוונת למובן הרע של המילה, כי שום דבר בחיי לא הושפע לרעה מעצם היותי סנדוויץ', אולי להפך. קיבלתי יחס טוב מהוריי, משני אחיי הגדולים ומשלושת האחים הקטנים. לא הרגשתי בשום אופן אבודה ונטושה כמו שמתארים ילדי סנדוויץ', ואולי אכן הגיע הזמן להפסיק להשתמש במונח הזה כמונח שלילי.

אני חושבת שהאופי של הבן אדם הוא החשוב, ולא התנאים שבהם הוא חי. מישהו בעייתי יהיה בעייתי כבכור, כילד שני, כסנדוויץ' וכילד זקונים, ואם הוא טיפוס נוח וזורם הוא יהיה כזה כבכור, כילד שני, כסנדוויץ' וכילד זקונים. אני הייתי ועודני זורמת, נוחה, לא בעייתית ושמחה בחלקי.

איני יודעת אם שמתם לב, אך כתבתי שקיבלתי יחס טוב משני אחיי הגדולים ומשלושת אחיי הקטנים. אולי חשבתם שטעיתי בחישוב מספר הילדים שלפניי, אבל לא כן. היתה לי גם אחות גדולה, ובדיוק עליה אני רוצה לספר.

הבעיה שלי הייתה אחותי הגדולה, השנייה במשפחה.

מאז שנולדתי, לפחות על פי עדויות ששמעתי פה ושם, הייתה בה קנאה מטורפת כלפיי. לא הייתה זו קנאה שהתפרצה כשקיבלתי תשומת לב או כשהיה לי טוב או כשקנו לי מתנה. זו הייתה קנאה בעצם קיומי, חוסר יכולת לראות אותי מתבלטת, צוחקת, עצובה, יושבת, עומדת. בקיצור: קיימת.

איני זוכרת מתי הבנתי שיש לי בעיה. ייתכן שזה היה בכיתה א', כשהכתה אותי בצורה מזעזעת ואז שמעתי לראשונה את הביטוי 'קנאה'. אולי היה זה לפני כן, כי מאז שאני זוכרת את עצמי סבלתי ממנה סבל קיצוני שאי אפשר לתאר.

האופי שלי קליל וזורם, וכך הצלחתי איכשהו לשרוד. התרחקתי ממנה ככל האפשר. הייתי מוותרת לה בכל מצב ובכל עניין, גם אם הייתה משחקת בי ומתעללת בי. אם למשל רצתה לשבת במקום מסוים או שראתה שנוח לי יותר מדיי במקום שאני יושבת בו ולכן החליטה שהיא רוצה לעבור לשם – הסכמתי. זה גרם לה להיכנס למעגל של רדיפה, כי היא רצתה להציק לי ואני התנהגתי כאילו אינה מציקה לי, מה שגרם לה להגביר את ההצקות.

בגיל בת מצווה, נדמה לי, עליתי על נוסחה שפתרה באופן חלקי את הבעיות.

היה זה באחד מאותם ימי רדיפות שבהם לקחה את התיק הירוק שקנו לי והחליטה שהוא שלה, ואילו אני אקבל את התיק הסגול שהיא קיבלה. האמת, בכלל לא היה אכפת לי, אפילו העדפתי את הסגול. רגע לפני שאמרתי: "יופי, באמת מתאים לי הסגול", עלתה במוחי מחשבה שאולי לא יהיה נכון להכריז על כך. אולי כדאי להראות פנים עצובות.

וכך עשיתי. ייבבתי על התיק הסגול והבחנתי שהיא מרוצה.

גיליתי את הפטנט. מרגע זה ואילך נהגתי להראות פרצוף סובל מולה. זה ממש הרגיע אותה. היא אמנם המשיכה את ההתעללויות שלה, בעיקר באופן מילולי, ואני הייתי "נעלבת" ואפילו "בוכה" כמיטב יכולתי להציג, וזה היה עושה לה טוב.

התבגרנו. התרגלתי לכך שיש לי שתי צורות התנהגות, וזה הפך ממש לחלק מחיי. הייתה הנערה המצליחנית, הזורמת, החברותית והחלקה לגמרי (ואין לי מילים להודות לקב"ה שהשאיר אותי כזו בצל אחות קנאית וחסרת מידות כל כך), והייתה הילדה המסכנה, המדוכאת, הבוכייה, הבלתי מרוצה והנרגנת – ליד אחותי.

למעשה, המצב הזה היה רק מולה. במשפחה הקרובה והרחוקה לא ויתרתי על מי שאני. פרחתי וביטאתי את עצמי, התחברתי לבנות דודות בקלילות הרגילה שלי, אבל תמיד אחרי מפגש משפחתי כזה הייתי מצפה לקיתון של התעללויות מצד אחותי, וזו באמת לא אכזבה מעולם. קיבלתי זאת באהבה ובהכנעה, הייתי משפילה מבט ובוכה הרבה-הרבה בדמעות שאפילו תנין היה מתבייש בהן, אבל הדמעות הללו היו הגנה מפני אחותי.

אולי נראה שהיא הייתה מושחתת במידותיה, אבל כשאני חושבת על כך, אני חייבת לומר שחוץ מהקנאה בי, לא פגשתי במידות רעות נוספות אצלה. היא הייתה עוזרת בבית, מתנהגת יפה לכולם, מקפידה על תפילה ועל קיום מצוות – כל זאת עד שמדובר בי.

כיום אני יודעת שיש תופעה כזו של אדם הרואה בזולתו סוג של צל שמעיב על חייו ועל אושרו. קראתי רבות על קנאה פטאלית קלינית, ואני יודעת שאחותי לקתה בבעיה הזו, אך אז עשיתי את הדברים כדי לשרוד.

כשהתחתנה, זכיתי לשנים אחדות של שקט יחסי, מסיבה פשוטה: היא עברה לבית אחר. אמנם היא הייתה מגיעה עם בעלה הביתה, אבל נוכחותו מנעה ממנה לפעול בצורה המכוערת שבה נהגה לפעול בעבר, אם כי שמתי לב שבעלה-גיסי קיבל ממנה מנות גדושות של ארס נגדי. לא הייתה לי שום בעיה עם זה, כפי שלא הייתה לי שום בעיה עם כל מה שקשור אליה. מדי פעם היא ניסתה לחולל מהומות נגדי, לבקר אותי על דברים פעוטים, אך אני הגבתי כפי שתמיד הגבתי – בשקט ובהכנעה – ובכך תרמתי להרגעת הדברים.

אני משערת שרבים יתקוממו על השיטה הזו, ובצדק. היא נותנת פרס לתוקפן, אך אני לא חושבת שיש למישהו זכות לבקר אותי. אל תדון את האדם עד שתגיע למקומו. זה מה שהצליח להשאיר אותי נורמלית.

אני חייבת לומר משהו על הוריי. הם באמת עשו הכל כדי להגן עליי. בשלב מסוים אמרו לי שאם אני סובלת הם פשוט ירחיקו אותה. זה היה בתקופה איומה. אך אני ידעתי שלא פשוט להרחיק נערה בת שמונה עשרה מהבית. ידעתי שבסופו של דבר זה יפגע גם בי, כי איש אינו מסתכל בעין טובה על משפחה שמרחיקה ילדה מהבית, תהיה הסיבה מוצדקת ככל שתהיה. אמרתי להוריי שזה בסדר, וכפי ששרדתי עד כה אמשיך לשרוד גם את התקופה הקשה הזאת. עצם העובדה שהוריי נתנו לי את תמיכתם השקטה עזרה לי מאד.

בעצם, עולמי היה שלם פרט לנקודה הזו. רבים היו לוקחים את הבעיה ומגדירים אותה כזו שהרסה את חייהם. לא אני. אני שמתי אותה בדיוק במקומה הנכון.

* * *

שלוש שנים אחריה התחתנתי גם אני. בתקופת האירוסין נרשמה תקרית אחת, יחידה בחיי, שבה הגבתי בעוצמה שהפתיעה את כולם. אחותי העירה הערה משפילה בפני משפחתו של חתני. הם היו בהלם. מובן שלא הגבתי בפניהם, אבל לאחר מכן הסברתי להם במילים פשוטות שיש לה בעיה של קנאה בי. לא פירטתי ולא סיפרתי מעבר לזה. ביטלתי זאת בחיוך אף שבפנים רתחתי. פחדתי שזה יפחיד אותם וירחיק אותם ממני.

לאחר מכן עשיתי מעשה שכמותו לא עשיתי מעולם. הלכתי לביתה של אחותי והגבתי בעוצמה שאיש לא האמין שקיימת בי. איני רוצה לספר מה עשיתי ומה אמרתי. אני די מתביישת. רק אומר: גרמתי לה ולבעלה להאמין שאני מטורפת וכי נשקפת להם סכנה של ממש אם יצייצו אפילו מילה אחת בגנותי בנוכחות משפחת חתני.

זה היה משחק בדיוק כמו משחק הדמעות שלי. עשיתי חשבון קר והבנתי שכאן אני ניצבת מול בעיה שדמעות אינן יכולות לפתור. אם אחותי תפגע בי ותרסק את דמותי – עתידי ואושרי בסכנה, לכן שיחקתי את המשחק ההפוך לחלוטין.

עד החתונה היה שקט. אחותי איימה בפני אמי שלא תגיע לחתונה. ידעתי בדיוק מה עליי לעשות. אמרתי לאמי שאני מסרבת בכל תוקף שהיא תגיע לחתונה, ושאשכור מאבטחים שישַלחו אותה אם תגיע. כשאמי אמרה לה זאת, גישתה התהפכה והיא החלה להילחם שתוזמן לחתונה. היא אכן הוזמנה, אבל רק לאחר הבטחות להתנהגות נאותה. הרווחתי בדיוק את מה שרציתי: גם שקט תעשייתי וגם שלא יהיו בושות שאחותי (קנאית או לא) תיעדר מהחתונה בהפגנתיות.

התחתנתי. הרווחתי, ביושר יש לומר, את הבעל הטוב ביותר שניתן להעלות על הדעת. תקופה מסוימת היה שקט מצד אחותי, אך מהר מאד חזרה הקנאה המטורפת ביתר שאת. למעשה, היא פרצה את חומת אי הנעימות שעוד נותרה לה והחלה לעשות שטויות של ממש שנבעו מקנאה.

בשלב מסוים הבנתי שהעניין הזה הולך להרוס את חיי הטובים והרגועים שהיו לי עם בעלי ועם ילדנו הקטן שנולד בינתיים. בעלי רצה לפתוח במלחמה כנגדה, אך אני התנגדתי לכך בתוקף. אמרתי לו שגם מלחמות צודקות הופכות את הצדדים ללוחמים. הדרך לא להיות לוחם היא לא להשתתף במלחמה.

הוא שאל מה אני מציעה.

אמרתי לו.

הוא היה המום ושאל: "את בטוחה?"

אמרתי לו: "אתה יודע שלא. זה אמנם צעד חריג, אבל הוא הגיוני מול השיגעון שלה".

הוספתי שלא אעשה דבר בלי אישורו ותמיכתו, אך אני חושבת שזהו הדבר היחיד שיביא שקט לפחות למספר שנים.

לאחר ימים אחדים ואין-ספור שאלות שגרמו לי לספר לו על ילדותי ועל דרכי לשרוד מולה – ימים שבחלקם התקומם ובחלקם הבין ואפילו העריך והעריץ – הוא אמר לי כך: "עשי כפי שאת חושבת, אך בבקשה תני לי להיות מחוץ לעניין עד כמה שאוכל. אני לא שחקן כמוך".

בתוך שבועיים, בדרך לא דרך נודע לאחותי שאני חולה במחלה קשה. היא ביררה זאת אצל אמי, וזו אמרה לה שאני מכחישה זאת מכל וכל. אני עצמי התעטפתי במין מסכת ייסורים כל אימת שפגשתי אותה, ואז נסענו בעלי ואני לחו"ל. אמרנו שאנחנו נוסעים לנופש. אכן נסענו לנופש, ובכך הרווחנו כפליים. הרווח המשני, היה שנהנינו מאד מהטיול בחו"ל, אך הרווח הראשי היה, שכאשר חזרנו אחותי פתאום התחילה להתנהג אליי יפה.

מה זה יפה? יום אחד התקשרה לשאול מה שלומי, יום אחר הביאה לי עוגה, שבוע אחד באה לבקר אותי ובשבוע אחר הזמינה אותי ואת משפחתי לסעודות שבת.

היא לא דיברה אתי מילה על מחלתי, כי הבינה לבד שאיני רוצה לדבר על כך, אבל התנהגותה השתנתה מקצה לקצה.

עשיתי הכל שלא לסחוט אותה רגשית, ובאמת הקשר בינינו לא היה כשל אישה שאחותה סועדת אותה בעת מחלתה, אלא כשתי אחיות לכל דבר. המצב הקודם היה קיצוני לרעה, והסיפור הקיצוני הזה איזן את הדברים.

"מחלתי" נמשכה כשנתיים. בשנתיים הללו זכיתי להכיר אחות אחרת: פטפטנית, מעניינת וחברותית. הפכנו לחברות טובות ממש, וכל השנים הרעות כמעט נמחקו.

בתום השנתיים, באחד מביקוריה אצלי, כשהיינו במרפסת ביתי, אמרתי לה שיש לי משהו לספר לה. ביקשתי ממנה שלא תשאל שום פרט כי גזרתי על עצמי שלא לספר דבר, אך הייתה לי איזושהי בעיה קשה שנמשכה זמן רב, וכעת אני יכולה לומר לה שבעייתי נפתרה והכל בסדר גמור. הקפדתי לא לשקר. היא חשבה שאני מתכוונת למחלתי הנוראה שנמשכה שנתיים, על פי מה שהיא ידעה, ואילו אני התכוונתי למחלה הנוראה שלה, מחלת הקנאה שרבים אומרים כי היא מובילה למחלה הנוראה, שכן "רקב עצמות קנאה".

התחבקנו ובכינו, בכי של כאב, בכי של התרגשות ובכי של שמחה. כל אחת מאתנו שמחה על אחותה שנרפאה ממחלתה.

עברו שנים רבות מאז. אנו אחיות טובות וחברות טובות, ודמעות עולות בעיניי כשאני נזכרת מה הייתי צריכה לעשות כדי שזה יקרה; דמעות מהמחשבה לאן מידות רעות יכולות להוביל בני אדם, ומה בן אדם צריך לעבור כדי להפסיק לקנא בחברו.

ויש תפילה אחת שמרגשת אותי, משום שהיא כמו מדברת על המחלה הנוראה של אחותי: "רפאני ה' כי נבהלו עצמי; ונפשי נבהלה מאד ואתה ה' עד מתי"…

חדש באתר

השארת תגובה

לתשומת לבכן התגובות מוצגות לאחר אישור המערכת


9 תגובות

  1. ללי הגב

    ריגשתתתת

    את מיוחדת ברמות מטורפות!

    אני לא מסוגלת לשכוח את מה שאחותי עשתה ואת התנהגותה הנבזית אליי.

    זה לא אומר שאני כועסת עליה או לא סולחת. זה כן אומר שהזכרונות עדיין כואבים מאוד מאוד למרות שכבר עברו הרבה מאוד שנים וחרף הטיפולים הרבים שעברתי.

    עד היום, אני מגיבה בחריפות לריבים בין ילדיי ואוי ואבוי אם הם מציקים אחד לשני.

  2. שייקה הגב

    ברור שההורים עשו טעות שלא שלחו את האחות הקנאית לטיפול משמעותי. אבל אז לא היה סיפור ודי למבין.

  3. נועה הגב

    וואו מרגש.
    זה בדיוק האיום שאמא שלי ע"ה הייתה מאיימת עלינו כשהיינו רבות בין האחיות. זה ממש עזה למ נוסטלגינץה וגעגוע
    תודה רבה רק תביאו סיפורים חדשים כח רוב האנשים מכירים את כללל הסיפורים של חיים ולדר

  4. מיכל הגב

    בחורה מדהימה אין את פשוט דוגמא

  5. מרים הגב

    מדהיםםםם
    אשריך!

  6. יהודיה אוהבת הגב

    "הנעלבים ואינם עולבים … עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו…" וכל מילה נוספת מיותרת.
    כמובן שלאחר מעשה – כשרואים שברוך ד' לא ניזוקה ואף קיבלה חיסון נפשי לחיים.
    בשעת מעשה כל הורה ישאל את רבו כיצד עליו לנהוג. (גם אם יהיו דיבורים אח"כ על צעדים חריגים)

  7. שרה הגב

    איזה בחורה מדהימה!!
    חבל שלא שלחו את האחות לטיפול

  8. בתיה הגב

    זה ממש הזוי
    האחות צריכה ללכת לטיפול דחוף
    לא יתכן שילדה עוברת התעללות מצד אחותה וההורים בוחרים בשב ואל תעשה ….
    יש לבחורה מזל שהיא לא פיתחה בעיות נפשיות בגלל זה.

  9. אמא של... הגב

    ואוו מדהים!!!!!!!!!!!!!!!
    בחכמה ובתבונה השכילה להצעיד את חייה חיי המשפחה וחייה דל אחותה [למקומות הטובים ביותר
    גיבורה!, מדהימה!

x איזור הפורומים והקבוצות
של קול כבודה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן