מר כהן (שם בדוי), עובד וותיק בחברת החשמל, ביקש ממנהלו חופשה בת מספר ימים לצורך טיפול בעניין משפחתי. ביקש וקבל. אומנם אושרה לו חופשה של מספר ימים, אולם בשיחת טלפון עם ידידו בעבודה, סיפר מר כהן לתומו כי בחסדי שמים העניין לשמו ביקש את החופשה – הסתדר כבר ביום הראשון. באותה נשימה ציין מר כהן כי אין בכוונתו לשוב לעבודה, כי אם ינצל עד תום את החופשה שאושרה לו.
מהון להון, התגלגלו העובדות למנהלו של כהן, וכאשר נדרשה קבוצה גדולה של עובדים לתת שירות במקום מסוים, ומשנדרשה תגבורת בכוח האדם, התקשר זה האחרון לכהן ובקשו לפנים משורת הדין לתת שירות. הימים, ימי חורף קר וגשום, ונדרשו עובדים רבים לטפל בתקלות שנתגלו.
מר כהן כעס על כי הדברים התגלגלו למנהלו, וכי נדרש במפתיע לשוב לעבודה, זאת לאחר שאושרה חופשתו, והודיע למנהל כי אין באפשרותו להתגייס למערך. המנהל כעס וכך גם מר כהן. השיחה נסתיימה באיום מפורש כי באם לא יתייצב כהן לתת שירות, יוזמן לוועדת משמעת.
*
מספר ימים לאחר מכן, קבל מר כהן זימון לוועדת משמעת. החל מאותו הרגע, טוען מר כהן, הוא נכנס ללחץ רב, והחל לחוש ברע.
שבוע לאחר שהתקיימה ועדת המשמעת, פנה מר כהן לקבלת טיפול רפואי עקב לחצים שחש בלבו. ואולם בהתאם לרישום הרפואי, למר כהן לא נגרם נזק מיוחד לבד מעליה קלה בלחץ הדם והוא שוחרר לביתו. מר כהן תבע (עצמאית) את המוסד לביטוח לאומי בהודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה, אולם תביעתו נדחתה. בצר לו, ביקש להבין – מדוע.
*
סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה (להלן: "החוק") קובע את הגדרת תאונת העבודה: "תאונת עבודה": "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".
ס' 83 רישא לחוק, קובע חזקה סיבתית, לפיה, תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה, רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההפך.
למעלה מן הצורך יצוין, כי על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה (ואף כי אין מדובר באוטם שריר הלב במקרה זה), נדרשים התנאים הבאים: א. אירוע חריג בעבודה; ב. קבלת טיפול רפואי תוך 72 שעות; ג. השפעת עבודה גבוהה יותר מגורמים אחרים (עישון למשל).
*
במקרה דנן, אכן נראה כי התאונה הינה "תאונת עבודה". אולם לא ברורה מידת הנזק. שכן, במסמכים הרפואיים צוין כי אין נזק משמעותי לבד מעלייה בלחץ הדם. ובכלל, מר כהן פנה לטיפול רפואי רק כשבוע לאחר האירוע החריג (ועדת המשמעת). אומנם, קיימת סבירות שהאירוע הנטען אכן היה עולה כדי אירוע חריג אובייקטיבי, אשר יש בו השלכות קשות למבוטח באופן סובייקטיבי. אולם ריחוק הזמנים שבין הפנייה לטיפול הרפואי, כמו גם העבודה כי לא נגרם נזק של ממש (מלבד עלייה בלחץ הדם, שספק אם תלויה באירוע הנטען) יש בהן, כדי לאיין את האירוע מהיות תאונת עבודה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
