שבוע טוב מבלגיה. רגע אחד שלא אשכח, מתוך שבת חיזוק למאות יהודים מרחבי אירופה, תחת הכותרת "Go Jewish":
ליל שבת. סעודה. הזמר אבי מילר הגיע מישראל, אחרי שירות מילואים ממושך בעוטף עזה. הוא מתחיל לשיר, ותוך שניות מתקבצים סביבו עשרות סטודנטים. כולם נרשמו לשבת בהתלהבות בגלל המצב, בגלל הרצון להיות עכשיו ביחד. כששאלתי אותם לפני כן בהרצאה שלי מה הבעיה שהכי מטרידה אותם, הם התלבטו בין אנטישמיות לבין התבוללות.
אבל ברגע הזה הם לא עוסקים בבעיות, אלא בפתרון. בחגיגה של זהות יהודית. הם עומדים במעגלים, קופצים ורוקדים ושרים: "עם ישראל חי", "עושה שלום במרומיו", "אנחנו מאמינים בני מאמינים".
ואז אבי לוקח שורה אחת מהפיוט "יה אכסוף" ושר אותה לאט, שוב ושוב ושוב: “וְיִהְיוּ רַחֲמֶיךָ מִתְגּוֹלְלִים עַל עַם קָדְשֶׁךָ”.
אני מצטרפת למעגל של סטודנטיות מאמסטרדם. מסתכלת ימינה, ורואה שזו שעומדת לימיני בוכה. מסתכלת שמאלה, ורואה דמעות גם בעיניים של זו שמצד משמאל.
ואז הסטודנטית משמאל שואלת אותי: "מה הוא שר? מה המלים האלה?". אני מתרגמת לה לאנגלית, וגם חברתה שמצד ימין מקשיבה בסקרנות: "וְיִהְיוּ רַחֲמֶיךָ מִתְגּוֹלְלִים עַל עַם קָדְשֶׁךָ". הכוונה היא שהרחמים של אלוקים יופיעו עלינו, על העם הקדוש שלו.
ופתאום קלטתי: שתיהן עמדו במעגל בשבת ושרו, ואז בכו למרות שלא הבינו אף מילה. הנשמה שלהן הבינה. הנשמות מבינות עכשיו.
שבוע טוב מבלגיה. שנזכה לרחמים.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
