ערב פסח הוא זמן מלחיץ. אימהות רבות מודעות לכך שהלחץ שלהן שהכל יעבוד כמו שצריך, שהבית יהיה נקי וכשר לפסח בהידור – פשוט נוזל מהן ללא שליטה.
אם גם את כזו, אני שומעת את הדאגה שלך לילדים המתוקים..
אכן, ילדים בהחלט מרגישים את הלחץ וחוסר הסבלנות שלנו ההורים בזמנים כאלו…
פסח הוא גם חג על כל המשתמע, שצריך להתארגן עם ביגוד, בישולים, וחופשה לילדים שמתחילה מוקדם מהרגיל, וכמובן נקיונות וריסטרט רציני בעיקר למטבח.
זה קשה. מאוד מאוד קשה. בטח עם מציאות חיינו בהם עובדים 8-9 שעות ביום אינטנסיביות החיים גם היא הופכת את המצב למורכב עוד יותר, ובמובן מסויים אפילו לא ריאלי.
אחת הדרכים להתמודד עם מצבי חיים מלחיצים שכרגע לא ניתן לשנות (אני מנחשת שלרובינו אין עוזרת בית צמודה ונני לטפל בילדים:) היא – לקבל את המצב – קבלת מציאות היא כלי משמעותי וחלק מעבודת מיינדפולנס ומתאים מאוד למציאות החיים מרובת הדיסוננסים כאמור.
קבלת מציאות קשורה גם בהפחתת כאב. היא נעשית מתוך מקום של חמלה עצמית, הורדת שיפוטיות וביקורת על עצמינו ועל המציאות היא קריטית, אפשר לעשות זאת באמצעות שינון מנטרות (משפטים חזרתיים) כמו:"עכשיו ערב פסח וזה בסדר שאני בלחץ" למרבה הפלא זה מפחית לחץ נירמול החוויה גם הוא מרגיע. מנטרות נוספות: "עכשיו ערב פסח, וזה לגיטימי שלא יהיו ארוחות מבושלות כל יום" או "עכשיו ערב פסח ולגיטימי שהבית יהיה מבולגן יותר".
לקבל את המציאות – זה אומר לא להאבק בה, לתת לה להיות, להשלים איתה, רק על ידי קבלת המצב נוכל לפעול לשינוי האסטרטגיה מולו ולבסוף גם אותו, עצם השאלה שלך היא כבר צעד משמעותי.
לחמול על עצמך – פירושו לדון את עצמך לזכות, לזהות אמירות שיפוטיות שאת מבלי לשים לב אומרת לעצמך ולאתגר אותם כמו:"איזו אמא מלחיצה אני…" אתגרי את המחשבה השיפוטית הזו:" דווקא הבוקר הייתי מאוד רגועה אליהם, או כשהם חזרו הביתה הייתי רגועה ושמחה, עכשיו סוף יום אז אני יותר עייפה ולחוצה…".
תרגיל נחמד לתרגל חמלה עצמית:
דמייני שחברה טובה אומרת לך בטלפון כמה היא לחוצה ומלחיצה וכמה היא מרגישה אשמה מול הילדים – מה תעני לה? "ערב פסח…את אמא מהממת, זה נורמלי להגיב כך בתקופה כזו…" עכשיו תעני לעצמך מה שהיית עונה לה.
כך מפתחים חמלה עצמית וקבלה עצמית במציאות שלא ניתנת לשינוי.
זכרי כשאמא חומלת על עצמה, היא גם חומלת על הילדים שלה,כי כשהשיפוטיות נמצאת בתוכינו כלפי עצמינו היא גם לרוב יוצאת כלפי אחרים…
לגבי הילדים המתוקים, יש אכן נטייה לזכור דברים שליליים יותר מאשר חיוביים,לכן הגישה היא להרבות זכרונות טובים לילדים (כי אין באמת עולם אוטופי בו אין דברים פחות נעימים). כדאי ורצוי לתווך להם:"ילדים מתוקים, אני יודעת שאני לחוצה ועצבנית יותר ואני מצטערת על זה, עכשיו זו תקופה לחוצה והיא תעבור " אפשר להחליט שפעמיים בשבוע עד ערב פסח את שמה לב למשהו שעושה טוב במיוחד לילדים ומיידעת אותם שהחלטת לעשות זאת כי הם אוהבים.
חשוב לדעת שהרבה פעמים אנחנו המבוגרים סוחבים איתנו כאב מערב פסח שהיה לנו, או נבהלים מהלחץ ומשליכים אותו על הילדים "מסכנים איזה ערב פסח יש להם…", בעוד הילדים לא פעם נהנים מבלאגן ומחוסר השגרה של ערב פסח ריחות הנקיון והאוכל המאולתר (והלא בריא:) אז לא מחייב שהלחץ שאנחנו האמהות מרגישות עובר באותה דרך לילדים, אל תשכחי שלהם אין דאגות שיש לנו כמו הלבשה,בישול, ונקיונות. הם יכולים לחוות את הבלאגן כהנאה צרופה.
בהצלחה!!
פסח וערב פסח שמח וכשר!
הכותבת הינה פסיכולוגית בהתמחות קלינית בעלת קליניקה פרטית בירושלים ליצירת קשר והזמנת הרצאות: [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
