פרשת תזריע מדברת על נגעים. את הנגעים יש להראות לכהן כדי שיחליט במה מדובר וכך הכתוב אומר: "לכל מראה עיני הכהן", וחז"ל מפרשים, שכהן שהוא סומא בעין אחת, אסור לו לראות את הנגעים. אומר הגלילי זהב שהטעם הוא, כי כהן צריך לראות בשתי עיניו, בעין אחת יראה את הנגע, ובשניה את הסיבה למעשה שהביא לנגע. אבל סומא באחת מעיניו רואה רק את השלילי, את הנגע, ולא רואה גם את צדדי הזכות. ולאחד כזה אסור לראות נגעים!
התורה מלמדת אותנו שאדם שהוא רק ביקורתי, מתמקד בשלילי בלבד. שמתקשה להיכנס לנעליים של השני, הוא לא יכול לשפוט אם מישהו טמא או לא, אם הוא חטא או לא. התורה מלמדת שכדי שתוכל להיות כהן שמכריע על נגעים, אתה צריך להיות מסוגל בעין אחת לראות את הבעיה ובשניה להביט אל מי שעומד מאחוריה, אל הכאב, אל המניעים, אל הפחדים והלחצים. רק אז תוכל להחליט כראוי מה הדין של הנגע.
אחת הדרכים להצליח להבין את המניעים היא פשוט לשאול. אבל אפשר גם לדמיין מה עבר עליו כשהוא בחר לפעול כך או אחרת, או מה אני הייתי עושה בסיטואציה דומה, או איך אני הייתי מגיבה לניסיון כזה. האם יש טעם לתת לדמיון לפעול, כשאתה לא יודע כמעט כלום על הבן אדם?
ביקורתיות ללא פילטרים, ללא ההבנה של המניעים לעבירה, הופכת את 'השופט' ללא כשיר לשפוט.
בברכת שבת שלום,
בתיה הרשקוביץ.
פסיכותרפיסטית לשיפור איכות חיים. [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
