שמש מפציעה מבעד לשלבי תריס מבהיקים. מירה קמה אל הבוקר טרוטת עיניים, עייפה מניקיון האתמול. נס שיש חובת נטילת ידיים, אחרת גם על זה הייתה מדלגת. הבית. הרצפה. הטיפות. הפסיעות. הצילו!! סנדוויצ'ים מוכנים עוד מליל אמש, עטופים היטב, מושלמים. נארזים אל תיקי האוכל ישר פנימה, שרק לא ילכלכו את הסביבה. זמן לצאת. הקטנים אינם שותים מאומה לפני היציאה ללימודים. כן, זו לא טעות. לא שוקו חלילה, לא תה, לא חלב ואפילו לא מים. רק שלא יטפטף. השוקו דביק, החלב משפריץ והמים מטפטפים ומכתימים, ואז צריך שוב לשטוף את כ-ל הבית. אין מצב! "תשתו מהקולר של התלמוד-תורה, כבר בקומת הכניסה יש קולר אחד. ראיתי".
רק לקרוא את הפסקה הזו מרגישים יובש בגרון וכאב בלב. את מנסה לחשוב: איך אפשר כך לשלוח ילדים בבוקר, בלי מעט מים? בלי משקה חם?
מירה (שם בדוי) היא אמא מסורה מאוד, אך סובלת מאובססיה לניקיון. מצבה הלך והחמיר עם השנים עקב חוסר טיפול, והגיע עד כדי כך שמשפחתה וילדיה סבלו קשות. הבוקר המתואר יכול לקרות אצל כל 'חולת ניקיון' מצויה. זהו סוג נפוץ מאוד של OCD – אובססיה לניקיון, בלשון המקצועית.
חשוב להדגיש שאנו לא דנות את אותן נשים חלילה, אתגרי החיים יכולים להביא כל אחת למצבי משבר ולניסיונות. רק נשקף תופעה ונתפלל עבורן שהטיפול יצליח.
ניקיון בחרדת קודש
רוב ההתנהגויות האובססיביות מקורן בחרדה. הפחד שמא חיידקים או לכלוך יידבקו באדם שולט עליו, והוא מנסה לנטרל אותו בעזרת פעולות הניקיון החוזרות.
רבות הפעמים שבהן אנו שומעות את הביטוי 'חולת ניקיון'. מעטים אפילו צוחקים על כך ומגדירים כך כל אחת הנקייה יותר מהם. אך לא כך הדבר. הבדל גדול קיים בין הקפדה על סביבה נקייה לבין אובססיה.
אובססיה היא התנהגות כפייתית המתאפיינת בביצוע פעולות חוזרות ונשנות בתחום הסדר והניקיון. אדם הסובל מבעיה זו חווה את הלכלוך והאבק כמו איום ממשי על חייו, ופחד בלתי הגיוני משתלט על מחשבותיו לגמרי. הפרעה זו קיימת אצל 2.5% מן האוכלוסייה בגילאי אמצע החיים, לרוב בקרב נשים.
מכירים את האימהות הדורשות הסרת נעליים בכניסה לבית? שאינן מבשלות כדי לא ללכלך כלים ומשטחים? אלו לבד אינם מאפיין, אך כשהם מצטרפים לרשימה ארוכה של תסמינים – זהו כבר מצב שאינו בריא. הנה חלק מן הפעולות החוזרות אצל בעלי ההפרעה: שימוש במגבת חדשה לכל מקלחת, צחצוח שיניים ארוך מספר רב של פעמים ביום, השלכה לפח של בגדים מוכתמים מבלי לנסות לכבסם, שימוש מוגזם באקונומיקה ובחומרי חיטוי, שימוש בלעדי במגבות נייר ולא במגבת כדי להימנע מחיידקים, חבישת כפפות, החלפת בגדים תדירה, שטיפת הבית יום יום, ניקיון חוזר של המקרר אחרי הכנסת פריט, שימוש בשקיות ניילון ובעטיפות נייר למניעת מגע של אוכל ומזון בכל משטח, ועוד. מיותר לציין שביתן של אותן נשים מבריק ולעיתים מעורר קנאה, אך בעיניהן הבית דורש ניקיון חוזר ללא הפסקה. הן בעצם מנקות על נקי.
פנינו אל שרה ר', מטפלת רגשית ותיקה, שפגשה פעמים רבות במהלך שנות עבודתה בנשים הסובלות מהפרעה זו. מתברר כי לעיתים המשפחה והסביבה סובלות אף יותר, והן אלו שהפנו לטיפול. שרה מדגישה כי הפעולה הראשונה שיש לבצע היא בדיקה עד כמה האישה בעצמה סובלת, ועד היכן משפיע המצב על בני משפחתה, מאחר שלפעמים נשים נהנות לנקות וממלאות את יומן בשפשוף ובהברקה, וזה לבד אינו מזיק.
"יש לבחון האם האישה עצמה ערה למחירים שהיא משלמת, למחירים שמשפחתה משלמת. רק כאשר היא מודעת ופתוחה לתהליך – אפשר להתחיל. זהו כלל ידוע בכל טיפול: צריך את רצון האדם עצמו".
כדי להבין כיצד התופעה המאובחנת מקצועית נראית, מפרטת שרה את חומרת ההפרעה: "אישה כזאת, העובדת מחוץ לבית, תמהר לחזור בצהריים לפני הילדים כדי לשטוף את הרצפה. היא חוזרת, היא שוטפת, חומרים היא שופכת. הילדים בינתיים חזרו מן המוסדות, הם רעבים ועייפים אך מחכים מחוץ לדלת – 'עד שהבית יתייבש', 'עד שתסירו נעליים'. לפעמים היא גם לא תספיק לבשל ארוחת צהריים כי היה לה דחוף לשטוף, ואז גם תרכוש אוכל מוכן כדי לא ללכלך, תשתמש רק בחד פעמי כי 'הרגע שטפתי את הכיורים באקונומיקה', וחבל. אותה אישה גם לא תספיק לנוח מנוחת צהריים בשובה מן העבודה כי עליה לנקות, והיא צריכה להשגיח על הילדים שישמרו על הניקיון, וכך לאורך כל היום היא עייפה, ללא מנוחה, ללא שלווה ושמחת חיים טבעית וזורמת. ילדיה ממעטים לקבל חיוך מרוצה מאמא, מכינים שיעורי בית לבד כי אמא עסוקה בניקיון ומשלמים על כך מחיר כבד".
שביל הזהב לא תמיד נוצץ, הוא דורש הרבה עבודה
"יש כמה דרכים לטיפול באובססיה לניקיון, והדרך המצויה היא טיפול התנהגותי, מה שכולנו מכירים בשם CBT. אנו לומדים לזהות את דפוסי המחשבה המעוותים והלא נכונים שגרמו לפעולות הבלתי הגיוניות, ודרך שם מטפלים. מטרת הטיפול היא לשנות את הדפוס המחשבתי הקבוע שהוא כאילו 'בלתי נשלט', ובהתאמה למחשבות לשנות את ההתנהגות הספציפית הנובעת מהן.
"בתהליך אנו מביאים את האישה להבנה שכלית מה מוגזם במעשיה, מה לא שגרתי ושונה. אנו אומרים לה: בואי הביטי בחמישים נשים שקרובות אלייך וסובבות אותך – מה הן לא עושות ואת כן? האם כשנופל מוצץ על הרצפה הן זורקות אותו כמוך, או מרתיחות פעם אחת ודי? האם הן שוטפות חדר שלוש פעמים ביום רק כי בבוקר נשפך שם דבר מה?
"לאחר שמחלחלת ההבנה הזו ש- כן, הסביבה בהחלט לא מבצעת את אותן פעולות, קל וחומר לא פעמים רבות שוב ושוב – אנו מגיעים ביחד להחלטה. ניקח רשימה של עשר פעולות יומיומיות וקבועות שהיא מבצעת (ואחרים כמובן לא) ונחליט לוותר על דבר אחד, אחד בודד. את אותה פעולה היא לא תבצע היום, גם לא מחר. זה דורש המון כוח והתגברות, אך בהחלט אפשרי. נשים ויתרו למשל על עטיפת המזון לפני ההכנסה למקרר, או על הרתחת מוצץ לילד בן שנתיים (!) ועברו לשטיפה בלבד, ועוד.
"המאמץ הזה שווה ואפשרי כדי להביא רווחה לה ולבני משפחתה. בסוף היום בוחנים את הרווח. ביחד עם האישה אנו בוחנות מה הרוויחה היום מכך שוויתרה על ביצוע הפעולה. אולי הילדים הרוויחו חיוך נוסף? ישבת לשיחה קצרה עם בעלך? אולי את עצמך קיבלת פידבק טוב, מחמאה מחממת לב? כאן הזמן והמקום לחגוג הצלחות! להחמיא לעצמך. לומר: 'ויתרתי על שטיפת כוס כי חשוב לי שהילדים ישמחו, הנה אני רעננה יותר…' ולתת לעצמך גם פרסים קטנים, קוביית שוקולד משובח (גם באמצע דיאטה…), יציאה עם חברה או סיבוב קניות שתכננת זמן רב. המתנות הקטנות שנפרגן לעצמנו חשובות מאוד, הן יבנו במוח התניה חיובית לוויתור ויקדמו אותנו הלאה.
"הטיפול ההתנהגותי כולל מגוון שיטות. טכניקה מוכרת היא חשיפה למקור החרדה, במקרה שלנו חשיפה ללכלוך. אנו חושפים את הנשים באופן הדרגתי לרצפה לא נקייה למשל, ומבקשים לא לשטוף אותה במשך יום שלם. למחרת אנו בוחנות את המצב ומגלות ש… הפלא ופלא, לא קרה מאומה. כולם בסדר ברוך ה', ואפשר לשטוף היום. כך אנו חושפים אותה ליותר ויותר חוסר סדר או לכלוך, ולאט לאט לומדים לוותר על הפעולות החוזרות והטקסים המאפיינים".
חולי מידבק
שרה מגדירה עבורנו גורמים שונים היכולים להשפיע ולגרום לאובססיה לניקיון: "הראשון – פחד מחיידקים ומזיהומים. השני – ערך עצמי נמוך. השלישי – לחץ סביבתי ומחשבה לא נכונה: 'כך צריכה לתפקד אמא'. ועוד…
"יש אפשרות לטפל בבעיה על פי הגורם שלה, אך פירטתי בעיקר את סוג הטיפול ההתנהגותי, מכיוון שלרוב הוא מסייע לכל הגורמים.
"לדוגמה, אישה בעלת ערך עצמי נמוך, אשר מניע אותה לנקות שוב ושוב – גורם לה בעצם מעין 'היסטריה לניקיון'. בתת-מודע היא בטוחה שאם הבית לא יבריק ואם חלילה יתפסו אותה על חם עם צלחת בלתי נקייה בכיור – היא לא שווה כלום. היא בטוחה שהסביבה מעריכה אותה על פי רמת הניקיון האישי והסביבתי שלה. הטיפול מכוון אותה לגלות מקומות אחרים לגמרי שבהם היא שווה, והרבה. בריפוי מהחולי, אנו 'נחפור' יחד אתה בתכונות ובכישרונות שלה, נגלה כמה היא חכמה, כיצד היא מוצאת פתרון מהיר לכל בעיה, איך היא יעילה בסיוע לנזקקים ועוד. נעצים את המידות הטובות שלה, וניתן לה לתעל את הזריזות והכוח לכיוונים אחרים שהם ממש לא ניקיון. כך היא תבטא את עצמה בתחומים אחרים, ולא תברח עם כל קושי ישר לשטיפת הרצפה ולניקיון חוזר. לאט לאט נגרום לכך שהיא בעצמה תרגיש שלווה גם אם ביתה נקי באופן בינוני, ולא ב-120%.
"גם כאן תמיד נשתדל להשאיר סוג של שיעורי בית. יומן קטן או פנקס אישי שבו תרשום לעצמה פעולות במשך היום שבהן השתמשה בחוזקות שלה (כמובן לא בתחום הניקיון). למשל: 'שלחתי עוגה ליולדת והשתמשתי בכישרון האפייה שלי', 'כתבתי שיר לכיתה של בתי', 'הקשבתי לשכנה מבוגרת בסבלנות' וכו'.
"המוח שלנו בנוי בצורה מיוחדת. בכל רגע נתון המוח יכול להתמקד ולהתרכז במחשבה אחת בלבד. אין אפשרות לחשוב באותו רגע על שני דברים יחדיו. בשיטה הזו אנו מלמדים את המוח להתרכז במה שאנו בוחרים. להתמקד בחוזקות שלנו, לפרט אותן ולצ'פר את עצמנו על מעשים נכונים. על ידי זה אנו מונעים מהמוח לברוח למחשבות האוטומטיות, והנה לכמה דקות לפחות הצלחנו להתרכז בחיובי! מה שנתן למוח זמן מנוחה מן האובססיה והחרדה. לאט לאט מעצימים ומגבירים את הזמנים של הטוב והפורה, ומטבע הדברים הרע והחרדה נדחקים החוצה, כי כמו שאנו זוכרים – אין מקום לשניים…"
טוב להודות – עוד סיפור שייגמר בטוב
שרה מוסיפה דוגמה מהחיים: "מירי הייתה רגילה במשך שנים להקפיד על שטיפת כלים יסודית בסביבות השעה שש אחר הצהריים, אם אפילו כוס אחת לא ביקרה בכיור, אז היא הבריקה באקונומיקה את הכיורים עצמם ואת סביבתם הקרובה והרחוקה. בטיפול שלה החלטנו ללכת דווקא על השעה הזו, ו… לוותר עליה. החלטנו שבזמן הזה מירי תתמקד בהודיה לקב"ה על כל הטוב שיש לה: הבית, הילדים, הבעל המכיל ב"ה. כיוונו אותה להתמקד בטוב ולא להיסחף אל הניקיון הלא בונה. ומירי הצליחה! מידי יום בשעה הזו היא הייתה במאמץ רב סוגרת עיניים ועוזבת את המטבח, פונה אל הספה עם ספר תהילים כשילדיה לצדה ואומרת בקול 'מזמור לתודה'. הרגעים האלו של ההתמקדות בטוב ובתודה לאורך זמן בנו בה חומה איתנה. כיום מירי בוחרת! האובססיה הפכה להרבה פחות משתלטת על החיים שלה, וכבר לא מנהלת את יומה".
כחלק מטקסי הניקיון הרבים ברכה נוהגת לשטוף את נעלי הבית שלה לפחות ארבע פעמים ביום. כשרכשה את הנעליים קודם כול ביררה האם ניתן לשטוף אותן… ברכה חוששת מאוד ממצבורי חיידקים על נעלי הבית שלה – היא דורכת בחדרי רחצה, היא יוצאת אתן את פתח הדלת, רק שלא יידבק שום חיידק וייכנס אליהם הביתה. לא חסר לה שמישהו יחלה חלילה. לברכה בת בכורה, בת כמעט שלוש, מירב. מירב נמצאת בתהליך גמילה מן הטיטול. משום מה זה לוקח לה יותר מדי זמן. ברכה פנתה לעזרה לצורך סיוע בגמילת מירב המתוקה, ואז היא גילתה שדבר ראשון עליה להיגמל מאובססיית הניקיון אשר פקדה אותה זה כמה שנים. היא נלחצה מאוד מהלכלוך ומהרטיבות שכלל התהליך, חשבה שמשהו לא הגיוני ופחדה מן הלכלוך בבגדים. מה שקרה הוא שהיא פשוט זרקה כמויות של פרטי לבוש מלוכלכים, שזהו הפסד כספי בלתי מבוטל, אבל היה בסיפור גם הפסד רגשי גדול. אחרי כל פספוס ברכה הייתה שוטפת את מירב שוב ושוב ושוב, בסבון, בשמפו אפילו במעט אלכוג'ל. היא פשוט חרדה מחיידקים, וזה היה לא פשוט. הקטנה סבלה מיובש ומגירודים בעקבות השטיפות החוזרות ונשנות, וממש מנעה את עצמה מלהתקדם בגמילה. היא הרגישה בחושים של ילד שאמא פוחדת מן הלכלוך ולא כדאי שהיא תראה…
"בשיתוף עם ברכה, שהייתה מלאת מוטיבציה להצלחה ולשינוי, הגענו לתהליך טיפולי מסודר. בבדיקה הראשונית התגלתה תפיסת מציאות מעוותת במחשבתה של ברכה. ביחד אתה חשפנו את עיוותי המחשבה, והוכחנו כמה הם לא נכונים ולא הגיוניים. ברכה בדקה במשפחה סביבה, יש לה עשרות אחיינים שעברו תהליך גמילה, ואף אחת מן האימהות לא שטפה את ילדה יותר מפעם אחת. שאלנו: מי מהאחיות שלך שוטפת את נעלי הבית? ברכה גילתה שרק לכבוד פסח הן מכניסות את ה'קרוקס' למכונה ואז שקט למשך שנה… ומה עם החיידקים? נראה שהם לא מזיקים במיוחד.
"בתחילה הורדנו את שטיפת נעלי הבית לפעם אחת ביום, אחר כך המעטנו עוד לפעם בשבוע, ואחר כך בכלל לא. ברכה הייתה צריכה כל ערב לכתוב במחברת מיוחדת מה היא הרוויחה מכך שלא פעלה בהתאם לאוטומט המוביל אותה. התמקדנו ברווחים מיידיים. לאחר שבוע היא גילתה, להפתעתה, שבמקום להיות לחוצה וטרודה מן הלכלוך והחיידקים – היא חשה הקלה גדולה. ברכה ציינה מידי ערב בכתב, כמה זמן פנוי היא הרוויחה להתעסקות עם התחביבים שלה, כיצד בילתה שעת איכות עם מירב היקרה שלה ועוד רווחים רבים. באורח פלא, כשברכה הורידה את רף הלחץ והאובססיה – מירב התקדמה יפה מאוד בגמילה ולכלכה הרבה פחות. היא שטפה אותה אך ורק שהיה צורך, ובלי לחץ מיותר על הילדה. ברכה יצאה לדרך עם הרבה רצון וכוח, וזוהי רק תחילת המסע שלה. נכון שנראו הצלחות מיידיות, אך כדי לבסס את השינוי עליה להמשיך ביתר שאת ולא לפחד מנפילות בדרך".
חשוב לציין שהטיפול מותאם אישית לאדם, לפי אופיו ואורך חייו. כל אישה מטופלת באופן שונה, ולא מה שמתאים לאחת יצליח בהכרח גם על אחרת.
שרה מפרגנת לנו טיפים יעילים כיצד נגיע לפסח עם שלוות נפש ובית נקי:
הטיפ החשוב מכולם הוא להודות. להודות כל ערב על מה שהספקתי היום, לא לחשב את מה שלא הספקתי! לשים לב במה התקדמתי היום, כמה מדפים כבר מוכנים, ולומר על זה תודה. כמה שיותר נודה – כך יתרבה לנו הזמן, הקב"ה מוריד שפע רב יותר היכן שקיימת הודיה. שמנה לב, למחרת אותו ערב שהודיתם בו על העשייה – תספיקו יותר, זה בדוק. ואל תשכחנה להודות שוב…
טיפ נוסף הוא למדוד זמן פנוי: תכננת לנקות את הארון הגדול במשך יום שלם? סיימת אותו לקראת הערב? הידד, יש לך זמן פנוי, תחגגי אותו! הספקת בהרבה פחות זמן ממה שתכננת? מצוין, תרגישי את הטוב הזה ותנצלי אותו. כך מרבים את הברכה, מסתכלים על הצד החיובי. את יכולה להכניס ניקוי אזור נוסף שלא תכננת ולהרוויח כפליים.
ושוב, כדי לא להיסחף לאובססיה ולכפייתיות לניקיון, כדאי ללמוד את ההלכות הבסיסיות בניקיון הבית מחמץ. נשות ישראל אנחנו, ויכולות לסמוך על גדולי התורה ופוסקי ההלכה, גם כדי לנקות וגם כדי להירגע.
קדימה, לעבודה…
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:
חלום שמתגשם: מתחילות יחד את ניקיון הפסח בצעדים קטנים, באהבה והעיקר – בנחת!
חמישה דורות של ניצחון יהודי מוחלט בסלון אחד! | 'פתוח' עם אפרת ברזל בפרק מיוחד ליום השואה
10 דברים שכדאי לכם לעשות או לא לעשות בשעת לחץ | אורטל כהן
7 כללים לאירוח משפחות חרדיות ב'בין הזמנים' שמומלץ לכם ליישם!
השתלטו לכם זבובונים על הבית? אלו הדברים שיש לבצע כדי להתפטר מהם
