שבויה במקום העבודה, יש דבר כזה?!

שיתוף ב email
שיתוף ב print

יום עבודה שגרתי. שתים-עשרה בצהרים, וטלפון בהול מרחל, מכרה וותיקה. רחל, מועסקת מזה כעשור באחת מרשתות השיווק. כעת, משהיא מבקשת לעזוב את מקום עבודתה, שלפה מנהלת משאבי האנוש את חוזה העבודה עליו חתמה בזמנו, עם קבלתה לעבודה, ובו נרשם ברורות כי העובדת לא תעזוב את מקום עבודתה אלא באישור המעסיק.

רחל הייתה נסערת, הייתכן כי מעתה ועד עולם היא שבויה באותה רשת שיווק ללא יכולת להתקדם למקומות עבודה אטרקטיביים יותר? הייתכן כי לנצח עליה להמשיך לעבוד באותו מקום עבודה, כשנפשה מבקשת לחפש מקור פרנסה אחר? היא דברה במהירות, וכמעט שלא אפשרה לי מרווח נשימה להרגיעה.

רק לאחר דקות ארוכות, הצלחתי להסביר לה כי מדובר בסעיף בטל, אשר אין לו כל משמעות חוקית.

*

ניתן לסדר את הנורמות והחוקים הקיימים במדינת ישראל ב"פירמידה", המכונה "פירמידת קלזן", על שם בוראה. הדירוג בה הוא כך:

  1. חוקה- חוקי יסוד
  2. חוקים רגילים
  3. חקיקת משנה – תקנות , חוקי עזר עירוניים

 

בראש הפירמדיה, עומדים חוקי היסוד של מדינת ישראל. הם מהווים הבסיס הראשוני והמחייב לכל החוקים שיחוקקו. חוקי היסוד מהווים תחליף לחוקה.[1] רוב חוקי היסוד שנחקקו בישראל, מתייחסים למוסדות המדינה. כך לדוגמה: חוק יסוד: הכנסת, חוק יסוד: הממשלה, חוק יסוד: נשיא המדינה, חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, ועוד.

שני חוקי יסוד נוספים, עוסקים בזכויות אדם: חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד: חופש העיסוק. חוק יסוד חופש העיסוק נועד להגן על זכותו של כל אדם לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד.

הדרך היחידה "לעקוף" את חוק יסוד: חופש העיסוק, ולחוקק חוק שיפגע בזכויות המוגנות בחוק יסוד זה, היא דרך סעיף 4 לחוק, הקובע ארבעה תנאים לפגיעה בחופש העיסוק:

א. באמצעות חוק. ב. ההולם את ערכיה של מדינת ישראל. ג. החוק נועד לתכלית ראויה. ד. הפגיעה היא מידתית.

מתחת ל"חוקי היסוד", ובדרגה פחותה מהם, מגיעים ה"חוקים הרגילים", המכונים גם: "חקיקה ראשית". חוקים אלו אינם יכולים לסתור את חוקי היסוד, אלא בארבעת התנאים הקבועים בסעיף 4 (ראו לעיל).

בדרגה פחותה, ממוקמת חקיקת המשנה: תקנות (כמו תקנות התעבורה), חוקי עזר ועוד. אלו אינם יכולים לסתור את החקיקה הראשית, וכמובן שלא את חוקי היסוד.

*

בחזרה לשאלתה של רחל. כפי שראינו לעיל, התנאי הראשון לפגיעה בחופש העיסוק, הוא שהפגיעה תעשה באמצעות חוק. חוזה עבודה אינו חוק, ומשכך, אינו יכול לסתור את חוקי היסוד, וממילא את חופש העיסוק של רחל.

מכאן שלסעיף האמור אין תוקף חוקי, בהיותו סותר את חוקי היסוד – והוא בטל. רחל יכולה לעזוב את מקום העבודה בכל רגע נתון, תוך מתן הודעה מוקדמת, אולם וודאי שאינה שבויה לנצח ברשת השיווק בה עבדה מזה כעשר שנים.

 

[1] על פי החלטת ח"כ הררי מיום: 13.06.1950

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

תגובה אחת

  1. בלי כל קשר לנושא הנידון
    יהי רצון שמעמד "חוק היסוד", המפוברק ע"י משפטנים אנרכיסטים כמו אהרן ברק ושאר חברי כנופית שלטון החוק לדורותיה
    יתבטל מהתודעה הציבורית שרק היא מקור כוחה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.