כשהבוסית ניגשת אלינו ונותנת לנו מתנה כאות הוקרה על מצוינות בעבודה, הרבה מאיתנו מרגישים מוערכים, מיוחדים, מרגישים טוב עם עצמנו, סיפוק. מה קורה כשאנחנו עושים סיבוב במשרד ומסתבר שעוד שלושה עובדים קיבלו מתנה זהה… לפעמים הרגשות החיוביים שהרגשנו קודם מתעמעמים מעט. ומה קורה אם אנחנו מגלים שבעצם כל העובדים קיבלו אות הוקרה כמונו…? אז אנחנו כבר אומרים ש"חילקו בעבודה מתנה לכולם". המחווה הופכת חסרת משמעות.
בפרשה מופיע הציווי של ואהבת לרעך כמוך, מסופר על הבעש"ט שהיה מביע שמחה רבה על האור וההנאה שיש לו מהשמש שמאירה לעולם. הוא הסביר, שבאמת כולנו היינו צריכים לשמוח על זה, אבל מכיוון שהאדם הוא אגואיסט, אינו שמח אלא בדבר שרק הוא לבדו נהנה ממנו ולא אחרים… (כיוון שהבעש"ט קיים ואהבת לרעך כמוך באמת, יכל לשמוח גם בטוב שנהנה ממנו כל העולם).
שמחה לאיד זו שמחה על שבר, כישלון של מישהו אחר. ביטוי נוסף של שמחה לאיד, זה חוסר שביעות רצון מכך שטוב לאחרים. ישנה אפשרות שכשאנחנו פחות מרוצים מכך שגם לאחרים יש, זה נובע מהתחושה שכשאחרים מקבלים בדיוק כמונו, זה מעמעם את הזוהר שלנו.
אבל אם נעמיק להתבונן בדברים, נוכל להבין שזה כמו השמש, שמאירה לכולם, שגם אם זה נהנה וזה נהנה, לאף אחד לא חסר, וראוי לנו לשמוח ולהעריך את המתנה הנפלאה הזו כאילו שנבראה רק בשבילנו.
בברכת שבת שלום,
בתיה הרשקוביץ.
פסיכותרפיסטית לשיפור איכות חיים. [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
