אהבת עולם: הוא תמיד ישאר הילד שלך | דסי זייבלד

וביום הנורא ההוא שהיה השבוע, יום הזיכרון, כשעמדנו בצפירות, לכבד את זכר הנופלים, היתה המחשבה שחלפה לי בראש:

"דסי לא היית מתחלפת עם אף אחת מהאמהות הצדיקות והכואבות ההן".

וכשנשמעו סיפורים של חיים וגבורה שנגדעו באיזו מלחמה או פעולת איבה, הלב נשטף ברחמים וכאב והמון השתתפות ומשהו בפנים לחש לי "תגידי תודה, פשוט תגידי תודה."

בואו נגיד את זה בקול.

יש בסיטואציה הכואבת שלנו רגעי כאב, ואבל והבנה שמה שהיה לא ישוב. יש רגעים שאנחנו טומנות עמוק במגירת החלומות האבודים את הרצון שלנו שהמציאות היתה צריכה להיות אחרת לפי מה שתיכננו ולא הצליח לה. או לנו.

הצצה לצער מוחלט. לרגע שלא יכול לעולם לחזור ובאותה הצצה ממש – הוא בעצם אומר לנו: "כל זמן שהנר דולק עוד אפשר שהוא ידלק ויאיר וירקיד צללים על קירות עייפים ואפשר עוד לתקן".

באחד הימים, כשאחד הילדים שלי בדרכו החדשה אתגר אותי קצת יותר מהיכולות שלי, והצער ניצח אותי , עמדתי בסלון ובכיתי. וכששרוליק הבנדוד נכנס להגיד שלום ולבדוק קצת מה יש בסירים הוא מצא אותי עומדת עם עיני לאה, אדומות ונפוחות ומושכת באף את סוף הבכי. מה קרה, הוא שאל, ואני עניתי שהחיים, והילדים, והנחת העקומה הזו, וכל השאר.

על השולחן היה מונח העלון השכונתי, דפי כרומו מלאים באנשים שרוצים למכור משו, בפרסומות צבעוניות ומפתות. באופן אקראי הפרסום הראשון שבלט לעין היה של יוסי, ידיד שלנו שהוא ואשתו מדריכי טיולים. ליוסי ועטרה אין ילדים כבר הרבה שנים וכולנו מתפללים לנס גדול ומשמח. שרוליק זרק מבט לפרסום של יוסי ובאופן אוטומטי כמעט  הפטיר לעברי "את לא רוצה להתחלף איתו…."

בשניה אחת נעצרו לי הדמעות.

נכון!!!!! אני לא מתחלפת איתו!! אני מחבקת את האתגר שלי בשתי ידיים. וכבר אמצא את הדרך להתגבר!!!

ישלי נר, נרות, והם דולקים גם אם זה לא בדיוק בשמן שבחרתי אני לעצמי, אבל הם דולקים, ומלאי אור והאור שלהם רוקד וכל זמן שהנר דולק אמא רוקדת!!!

אמוש, אבאלה, ישלנו ילדים חיים!! מתפקדים, מחפשים דרך, מוצאים, מאתגרים, מחבקים, מחפשים חיבוק, מפגינים מקוריות, אוהבים, מתחצפים,  מתקרבים, מפנקים, מעצבנים. חיים!!!!

כמה

כמה

כמה

אימהות אנחנו מכירים שהיו מעדיפות למצוא את הפתרונות שאנחנו מחפשים.

כמה אימהות כואבות היו קונות בשתי ידיים את האתגר שלנו, רק שהילד שלהן יהיה לידן….

אני מונחת בדיוק במקומי.

המציאות שלי מדוייקת לי.

האתגרים שלי הומצאו בשבילי

ואני מרכז המיקרוקוסמוס של מה שחשוב לי

ואפילו יש לי המונמון כישורים וכוחות כדי להיות בדיוק מי ומה שאני.

תודה השם!!!

עכשיו כמה נון ביתים חשובים:

נון בית 1.

לא באה להוריד מהקושי שלנו. קשה מאד לראות נשמה חווה קושי, למי שמאמין שנשמה היא היא החלק העיקרי באדם. אבל באה כן להניח סרגל של פרופורציות.

נון בית 2.

זה נורא ילדותי לעשות השוואות…. לשחק בתחרות מסכנים. אבל, כל-כך הרבה פעמים אנחנו עושים את זה לצד השני : "איך הצליח להם עם החינוך כל-כך טוב ולנו לא", "שמרנו על גבולות כל-כך חזקים בבית והם היו כל-כך פשרניים ובכל זאת אצלינו התקלקל ואצלם יופי" וכן הלאה.

אז אם אפשר להשתמש באותה דרך כדי לעשות לעצמינו טוב,  כדי לשמוח במה שיש – אז אני מנצלת את זה כדי להרים לעצמי תמצב, ואז ת'מצברוח.

נון בית 3.

לא באמת ככה עובד עולמו של השם יתברך. זה  לא "או זה או זה" ואין פתק החלפה בשקית שמקבלים משמייא, ולכן השימוש פה הוא על דרכי המשל בלבד. אנחנו צריכים לרצות הכל, לבקש על הכל, להתפלל על הכל ולהתחנן שנזכה לקבל. מידו הרחבה אפשר גם וגם וגם, בטוב הנגלה!!!!

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

איך עושים את זה בקלות? פיתוח כישורים חברתיים לילדך כלים מעשיים אל תשפטו אותן, גם הן יודעות שדמות אב חשובה מאוד / דבורי רבינסקי שמיטה אחרת פרק 12 | שומטת תנאים | מיומנה של אמא לנערה מתמודדת למה קשה לי להכיל את הילדים שלי?/ אביטל אוחיון מילד מתוסכל שחווה כישלונות – לילד שמח שאוהב ללמוד. איך עושים את זה?