המשנה בפרקי אבות אומרת: "ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו.." בפירושו של הברטנורא הוא כותב: "מדעתו"- פעמים שזוכר את חובו ואומר 'יפה דנתני'
"ושלא מדעתו"- פעמים קורא תגר כנגד דינו של ה'.
כתב רבי נחמן מברסלב זצוק"ל בשם הבעל שם טוב זצוק"ל, כי קודם כל גזר דין שבעולם, מאסף הקב"ה את כל העולם, אם מסכימים לדין ההוא ואף את האיש בעצמו, שנגזר עליו הדין.
ושואלים אותו אם הוא מסכים לגזר הדין ואז נגמר הדין. אך בוודאי שאם ישאלו בפרוש כל אחד על עצמו אם
הוא מסכים לדין, בוודאי יכחיש וימצא על עצמו זכויות. לכן, מטעין אותו, ושואלים אותו על אדם אחר ואז כפי שפסק על האחר – כך יהיה הדין עמו.
כלומר, ה' יתברך מסבב שאדם ישמע סיפורים ורכילות על אנשים שעשו מעשים שונים ואינו זוכר ויודע, שגם הוא עשה מעשים כאלו.
ואז ה' דן אותו כפי שהוא דן את האחר ששמע עליו את אותו סיפור וזהו שכתוב:
"נפרעין מדעתו" – כלומר ששואלים דעתו, אבל "ושלא מדעתו", כלומר שאינו יודע שמדובר עליו בעצמו.
לכן כל אדם ששומע סיפורים על אחרים יחשוב טוב טוב לפני שמגיב.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
