בעבר, כחלק מקורס העשרה שלקחתי אחרי לידה, השתתפתי בשיעור התפתחות אישית, אצל רב ידוע ומאוד פנימי בהסתכלות שלו.
הוא בקש לסווג תחומי חיינו לפי סדרי עדיפויות ומשתתפת אמיצה שהחליטה לשתף בכיתה זכתה למשוב שלו.
הוא אמר לה שהמשקל שהיא שמה על הקשר עם אמה, מוגזים לשלב הנוכחי בחייה. לדעתו, רוב המשקל כעת צריך היה להיות על משפחה וזוגיות.
היא היתה נשואה טרייה, אחרי לידה שנייה, באותה תקופה היא סימנה את הקשר עם אמה מבחינתה בדרגה גבוהה ואילו שאר יחסיה בדרגת חשיבות נמוכה יותר. ואני חשבתי לעצמי כמה משקל אנו שמים במודע או לא במודע על מה שאמרו לנו
הלוואי והכל היה אוטופי, והורינו היו מושלמים וגם אנחנו והיו נאמרים הדברים הנכונים תמיד. אבל זה לא ככה. לעיתים יש משקל לדברים שנאמרו ולפרשנות שלנו להם, הרבה יותר ממה שהאחר יודע או מבין או בכלל התכוון.
פעם שחשבתי ללמוד ולהתפתח בתחום מסויים ואמא שלי ביטלה את הרעיון בטענה שהוא ממש לא מתאים לי, וכך ויתרתי.
הרגשתי אז כל כך לבד, העובדה שהיא לא תומכת בי, ברעיון שלי, ליוותה אותי המון זמן.
אחרי הרבה שנים סיפרתי על האכזבה ההיא, ואיך האמירה שלה השפיעה על הבחירה שלי. היא הקשיבה והפנימה וקלטה את האכזבה שנצרבה בי מאותו ויתור ואז אמרה לי את המשפט הבא:
"אף פעם אל תקבלי כל דבר שאומרים לך כברור מאיליו, גם לא מה שאני אומרת"!
הורים מכירים בעובדה כי שלפעמים גם הם יכולים לטעות ולכן החשיבה והרצון שלנו, הפנימי, מאד חשוב להבהרה, הדעה שלנו לא פחות נכונה ויש לתת משקל מכובד לרצונות שלנו והכי חשוב – ללמוד לנתק, לפתח 'עור של פיל' מול ביקורת ודעה שסותרת את הרצון שלנו ואת האמונה שלנו ולהיות קשובים לעצמנו.
האמירה הזו שלה שחררה אצלי כל כך הרבה .פתאום דברים שהיא לא הסכימה איתם עלו שוב לסדר היום, בצורה שקולה ומבוקרת, פתאום הכל נראה אפשרי, כמה זה טוב שאנחנו לא מוותרים על עצמנו.
כמה טוב שאנחנו מאפשרים לעצמנו להתפתח, לשנות ולתקן וללמוד מטעויות.
אז אם יש לכם דעה של מישהו אחר שרובצת עליכם ואולי גורמת לכם לבחור לא כמו שאתם באמת רוצים, אל תהיו עם זה לבד, שחררו את זה, דברו על זה עם מישהו חכם, לרוב תגלו שהרצונות שלכם הכי טובים להווה ולעתיד שלכם.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
