עד השנה היו אצלי שתי גישות אל העניין הזה של ספירת העומר. יש את השנים שהייתי מתחילה לספור, די מהר מפספסת יום אחד, ואז מפסיקה לספור. כי גם ככה שכחתי וגם ככה עד שבועות בטח אשכח כמה פעמים נוספות. ויש את השנים.. שלמרבה הבושה, פשוט מלכתחילה לא ספרתי, כי בטוח אשכח אז מה הטעם להתחיל.
המשותף לשתי הגישות הוא, שכשהגיע שבועות הרגשתי החמצה, פספוס. כאילו שקבוצה גדולה מעם ישראל לוקחת חלק בתהליך, הכנה למשהו מיוחד, ואני נשארתי בחוץ. מבחירה שלי…
כמובן שהשמחה שלי והחיבור לחג בשבועות עצמו הושפעו מהרגשות והמחשבות האלו.
השנה החלטתי שאני משנה. השנה אני סופרת. כיוונתי לי שעון מעורר לערב כדי לזכור, אך… למרבה הצער, בשבת הראשונה, כשאין שעון מעורר, שכחתי.
זה די העציב אותי, כי באמת שהייתי חדורת רצון, ולמרות זאת כל כך מהר שכחתי.
אבל אשתף אתכם במחשבות שעברו לי בראש וגרמו לי לראות את הדברים אחרת. דבר ראשון חשבתי לעצמי שכל יום שספרתי בברכה, זה רווח. זו עוד ברכה שהרווחתי. דבר נוסף, חוץ מהמצווה שבברכה, יש את ההכנה הנפשית והרוחנית לחג. אז נכון ששכחתי, אבל למה לי לוותר על הכל?! אני עדיין רוצה לפסוע עם כל העם אל תחתית ההר, לא רוצה להישאר מאחור. מוטב לי לפגר בכמה פסיעות מאשר בכמה קילומטרים.
ודבר שלישי, והחשוב מכולם שרלוונטי לנו לאינספור תחומי חיים: רבות מאיתנו מתחילות דיאטה במרץ רב. מגיע פיתוי, קינוח אהוב, יציאה משפחתית למסעדה וכו' והן מוצאות עצמן אוכלות משהו שתכננו שלא לאכול. התודעה שלהן אומרת: שברתי את הדיאטה, "המשחק נגמר" אפשר לאכול מה שרוצים. בעצם הן אומרות לעצמן כיוון שנכשלתי אז הדיאטה הופסקה.
צורת המבט הזו היא לא הטובה ביותר עבורנו. אם נסתכל על הכישלון כמעידה נקודתית, חד פעמית, מיד אחרי המעידה נחזור לשגרה של משמעת. למשל החלטתי שאני לא עונה לטלפון בשעות הצהריים כשאני עם הילדים אבל בסוף יצא שכן עניתי. החלטתי שלא להיחשף לחדשות אבל בסוף כן הצצתי, הבטחתי לעצמי ללמוד הלכה כל יום וכו' וכו', אבל לא עמדתי בציפיות של עצמי, במקום להתאכזב ולשבור את הכלים, פשוט להגיד אוקי, היום חרגתי מהתפריט, אבל אני עדיין בדיאטה. אני קוראת את עצמי לסדר. שכחתי לספור יום אחד, אבל עדיין אני בתהליך של קבלת התורה, יש כאן חריגה קטנה ולא מעבר. אם נראה את הכישלון או השכחה כמשהו נקודתי, נהיה מחויבות למטרה הגדולה שהצבנו לעצמנו, ובע"ה גם נגיע אליה או קרוב מאד אליה.
בתיה הרשקוביץ, פסיכותרפיסטית לשיפור איכות חיים | [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
אהבתי את הגישה ואת המסר,
תודה רבה בתיה