כל התוכן המעניין לאישה החרדית
שבת
|
ט׳ בסיון ה׳תשפ״ד
|
15/06/2024

הויטרינות של חיי | אפרת ברזל

בנין אחד, חלונות-חלונות, אנשים, משפחות, נפשות... וילדה אחת שצופה בכל המתרחש ולומדת בסקרנות, את השונה ואת המאחד - בואי לעקוב אחריה
| קרדיט: shutterstock

בעקבות טור יום ההולדת משבוע שעבר שלחתם לי למייל המון סוגי ברכות וסגנונות של אהבות לחגיגות כאלה ואחרות. תודה.

מזכירה רק למי שהתבלבלה לה,

שלא היתה לי יומולדת, אלא הטור היה ברכה שכתבתי ממני לחברה שעובדת איתי בעיתון.

עשינו בו "מסיבת מחשבות". מעין מסיבת פיג'מות לילדות גדולות.

בתגובות שלכן?

הגיע הכל:

בנות עשרים שכתבו על מסקנות של בנות ארבעים עבור חגיגותיהן,

בנות ארבעים המבקשות הפוך, את חגיגות העשרים הנוסטלגיות,

מה שהראה לתיבת המייל שלי, ששימשה כנקז, כמה בני האדם נבראו ככתוב, יחידים.

זה מדהים לפעמים מהצד איך על מלל אחד, יהיו כאלה שיתחברו, יזדהו ויבקשו עוד, ואחרים, על אותן מילים בדיוק, יגדפו, יכעסו, ויוציאו את כל הדעות המלומדות שלהם על המקלדת. לבריאות.

זה מרתק לעשות זום אאוט על תיבת הדואר הנכנס, ברגע הזה שאת רואה מבט כללי של שורות שורות אחת מתחת לשנייה, לבבות של אנשים הכותבים את דעתם, לא מכירים אחד את השני, שונים כל כך, אבל שכנים קרובים מבחינת מגורי מילותיהם שלהם, במחשב שלי.

המבט הצבעוני הזה על השורות במסך,

העביר אותי לדה-ז'אוו של הבנה שהיתה בי כשהייתי ילדה:

הייתי עומדת מול הבניין שלנו, באבן גבירול 14 בהרצליה, עוברת בכוונה למדרכה ממול, זו המובילה תיכף לרחוב אריאל, ממנו יגיע רחוב סוקולוב, באזור הפחות מסחרי שלו. סבתא של נוני ליבנה, חברה שלי, היתה גרה שם, קראו לה הינדה.

סבתא הינדה וייסמן.

אמא של אבא רפי ז"ל, שנפטר מוקדם מדי. לפניה.

זה היה כזה עצוב כשזה קרה. זה עצוב עדיין. היינו קטנות מדי בשביל עצב כזה. אבא רפי צלל בקישון, וחלה בראשו. הוא היה האבא הכי טוב בחברות, והחבר הכי טוב באבות, ואמא שלו, סבתא הינדה, היתה האדם הראשון בחיים שלי שבתור ילדה ראיתי על הזרוע שלה מספר בכחול, כחול בגוון דומה לוורידים שלה.

תמיד הייתי אומרת לנוני, "בואי נלך שוב לסבתא שלך ותגידי לה להראות לי את המספר", זה סיקרן אותי, מה עשו להם שם? איך הם הרגישו?

פעם אחת, אני אפילו זוכרת שהלכתי לדבר איתה, לבד.

למה זה עושה לי דמעות עכשיו?

זה לא היה לי ברור מי מובך יותר. אני המבקשת להבין מה קרה שם, ולהסתכל מקרוב על היד, ושהיא לא תזיז אותה עד שאני אצליח, אולי, לקלוט, או סבתא הינדה, שרוצה לשתף או פחות, לא לזעזע אבל כן לחלוק.

היה לה חיוך, לסבתא הינדה שאמר הכל. אהבה. ממשיכים. שמחה. אנחנו כאן. וזהו.

אני חוזרת למדרכה מול הבנין שלנו באבן גבירול 14 בהרצליה.

הייתי עומדת מול הבניין ורואה 6 ויטרינות גדולות של סלון.

שש דירות קדמיות מתוך 12 שיש בבניין.

מימין בקומה ראשונה גרה משפחת גבאי,

משמאל, לידם, משפחת סבן, שאגב, חזרו בתשובה,

מעליהם,

לאמא קראו זוהרה, לא זוכרת כעת את שם המשפחה, אני יכולה להתקשר לאמא שלי לשאול, אבל אז היא תגיד לי לבדוק כמות ויטמין די בדם שלי, ואין לי עכשיו יכולת להידקר.

מעל משמאל, גר דידי, שהחליף אותו צרפתי אחד, שאף פעם לא הבנתי את סוד המשפחה שלהם. מימינם, משפחה שאין לי חשק לכתוב את שמה, למרות שאני יודעת, לא זרם ביננו טוב, אף פעם.

הייתי עומדת ממול, ורואה את החלונות של כולם.

מתבוננת.

לא היו אז מסכים בכלל, היה מכשיר טלפון אחד בבית, אחר כך המתקדמים גם קנו פקס. הייתה למטה מכולת עם קופסת וופלות ממתכת, שכשהמכולניק פתח אותה, הוופלות שלו היו הדבר הכי טעים בעולם,

וכשעבר זמן, הן לא היו שוות בכלל.

הייתי עם עצמי המון. כמה 'זמן הכלום' הזה, בריא לילדים, וכמה רעל יש בלהציף אותם בפעילות אינסופית ורעיונות אקטיביים, "אולי תקראי ספר", "אולי תתקשרי לחברה".

אין צורך לתת לילדים רעיונות. להיפך, הם אלה שנותנים לנו.

בגלל זה, כשהנכדה הגדולה שלי אומרת לי לפעמים, "סבתא, משעמם לי", היא חוטפת ממני כזה נאום על שעמום ומעלותיו האישיותיים, שהיא כבר מצטערת שהיא שאלה.

בואו נחזור למדרכה.

הייתי עומדת מול הבניין, במרחק, ורואה את כולם. הם לא ידעו שאני רואה אותם.

הנה אצל גבאי, האבא עם גופיה עובר מהסלון לחדר שינה.

משמאל למטה, פתאום נדלק אור. מימין, נסגר.

בקומה שלישית, מישהו צעק, מימין למעלה נטרקה דלת.

הייתי עומדת ממול על המדרכה ומבינה כמה שונות יש כאן, ובכל זאת כמה משותף באותו הבנין. הם לא רואים את השכן של עצמם מלמטה, אבל כאן מהמקום הקונדסי שלי, אני רואה את כולם.

ידעתי איך לכל דירה יש את הסודות שלה, ואת הטעם בצבע הפורמייקה של המטבח שלה, את הדודה שבאה לבשל בחגים, ואצל מי רבים.

לפעמים נדמה לי שככה אנחנו הקטנים, נראים מלמעלה, בעיניי אלוקים.

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך

שיחה

2 תגובות

  1. אכן, זה מדהים לחשוב איך כל אחד כ"כ שונה בעצם קיומו ובעצם המהות שלו. מחשבותיו, דעותיו…

    יואו, הנוסטלגיה הזו כ"כ יפה.
    העלת גם לי דמעות.
    תודה אפרת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים אחרונים

הפתעה בפנים: משפט מוטיבציה בשבילך | ז' סיון תשפ"ד

לפני 2 ימים

|

0

בהשקעה הנאמדת ב- 6 מיליון ₪: מותג האופנה RESERVED מגיע לראשונה לירושלים ופותח סניף דגל בקניון עזריאלי ירושלים

לפני 2 ימים

|

1

ארוחת צהריים עסיסית ומפנקת: מנת פסטה עם נקניקיות ברוטב עגבניות | חגית אור

לפני 2 ימים

|

0

השבת של ורד, השבת של נעה - השבת שהשיבה את שלה | אפרת ברזל

לפני 2 ימים

|

0

להאחז בפרשנות חיובית: כך תוכלו להמנע מכעסים מיותרים | יפית שטרית

לפני 2 ימים

|

0

פעם התעוררתם מישהו אחר? | החיזוק היומי

לפני 2 ימים

|

0

עַכְשָׁו תּוֹרָה | אתי קצבורג

לפני 3 ימים

|

0

ראשל סקול בסרטון הדרכה חגיגי: כך תכיני סידור פרחים מרכזי לשולחן חג השבועות

לפני 5 ימים

|

0

עשרת הדברות בזמן מלחמה - למה השנה זה חשוב במיוחד? | סיון רהב-מאיר

לפני 5 ימים

|

0

קצת מתחת לקו פרק 12 | סיפור בהמשכים

לפני 5 ימים

|

0

נפלאות ההייטק החרדי: מהסמינר לתפקיד בכיר בחברת אינטל

לפני 5 ימים

|

2

קריספונים עשירים בחלבון לחג השבועות | שירלי קורן

לפני 5 ימים

|

0

הניה בל בטור מלא הומור: אז לחכות לשבועות או לא להיות?

לפני 5 ימים

|

0

הזמרת יעל כליפא בראיון מיוחד על קבלת התורה בכל יום מחדש: "שיר אחד מחובר יכול לעשות יותר מהרצאה שלימה" | מיכל ירושלמי

לפני 6 ימים

|

0

היא חזרה | מקבץ שירים מרגש מנשים חרדיות לנעה ארגמני שחזרה משבי חמאס

לפני 6 ימים

|

0

הפתעה בפנים: משפט מוטיבציה במיוחד בשבילך | ג' סיון תשפ"ד

לפני 6 ימים

|

0

כך ההודיה לה' גם מקדמת את הישועה וגם מכפרת עוונות | החיזוק היומי

לפני 6 ימים

|

0

גם את יכולה להנות מעור חלק וצעיר: קליניק חכמים על קמטים

לפני 6 ימים

|

0

כדורי גבינה משגעים בציפויים עשירים | הכנה וצילום: שושי סירקיס

לפני 6 ימים

|

0

תזכרו את הרגע הזה! | סיון רהב מאיר

לפני 6 ימים

|

0