אני לא רות, ואת לא נעמי. אבל זה קרה איכשהו – בסוף בסוף:)
אני זוכרת את ההתחלה של הסיפור…
אני זוכרת אותי ילדה בת 20 שזכתה בבנך והפכה אותו למאושר באדם, זוכרת את הקטנה הזו עם עקבים של מאורסת, וחיוך ביישן את סעודת השבת הראשונה עם אוכל שונה כל כך משל ביתי, עם שירים קצת שונים ומנגינת אשת חיל אחרת לגמרי…ואת? את חייכת בנחמדות , אני רוצה להאמין שבכל מאודך ניסית הכי בעולם להיות השוויגער הנחמדה – למרות שבינתיים אין מושג כזה…חשבת כנראה להיות הראשונה שממנה יתחיל המושג בעל משמעות הפוכה ה"שוויגער האהובה".
מבלי משים (או בכוונה גמורה?) ניסית ל'חנך' את הילדונת ש"לקחה" את מחמד ליבך, ואז אז כבר לא יכולתי יותר זה התחיל בלהעיר על העקב שהוא לא נוח בכלל! ואיך שאמרת לי "תחליפי לנעלי בית למה לסבול?!" בטון מצווה לצד שאר הנוכחים. גם על האיחור לשבת ופספוס האוטובוס דאגת לסנוט בי, "מתי חשבתם להגיע במוצ"ש?!".
ועל המשפחה שלי? זה כבר היה קו אדום מידי כדי שהבן שלך ישתוק, אז כבר הוא לא יכל לעמוד מנגד ולומר לי :"זו אמא שלי! תשתדלי להבליג …אני מבין לליבך אבל זו האמא" אני זוכרת איך חייכתי ואמרתי לו "אתה יודע מה? בד"כ אומרים 'זו הכלה!' קרי תתמודדו … ובסיטואציה שלנו הכל הפוך 'זו האמא'"
את הבכי מתחת לכרית , את הצביטות בלב כשהערת על ההתנהלות עם הילד, על העוגה שהכנתי ועל זו שלא…על איך שאני שוטפת כלים…בקיצור הגחת וצצת בכל פינה אפשרית בחיי, הותשתי, הייתי מתוסכלת ומרחמת על עצמי ו…עלייך על אישה בת 50+ שההתנהגות שלה תואמת לילדת גן- לא לא מתוך זלזול …אלא באמת ובתמים תמהתי לעצמי רבות איך?! למה?! מה יש לך ממני?!
אט אט הקשר נעשה סבוך ומורכב , מיעטנו לבוא לשבתות והתחמקנו מהשתתפות באירועים משפחתיים מצידו של בעלי, הבנו שכל מפגש איתך מוביל לשבוע מלא בכעס תסכול ובכי של שנינו…ואת? את לא הבנת (או שכן??) מדוע ולמה? ובכל טלפון (עם בנך כמובן…) הזכרת את העוולה שעברו חודשיים וטרם ראית את הקטן (אותנו? לא ממש היית בעניין…) ואיך זה שכך מנדים את העיר בה את מתגוררת …ברחת חמקת ואת העיקר לא הבנת לא הפנמת היית עסוקה בך בעצמך ובכל מה שישנו סביב עבורך!
חלפו עברו להן שלוש שנים כאובות מרוסקות מלאות בדמעות, ואני ובעלי החלטנו שצריך לעשות מעשה, לגשת לייעוץ, ההתערבויות שלך גררו (איך לא?) לא מעט ריבים וכעס ביננו, כאב לנו לשנינו ידענו שזה לא מגיע לנו! שיש לנו כלים יכולות והרבה יותר מזה כדי להשרות שכינה ואחווה בביתינו ולכן לא השלמנו עם מר גורלינו. נגשנו לייעוץ זה היה מורכב לחשוב שתהיה דמות נוספת בסיפור, עד אז שתקתי! אפילו את אחיותיי לא שתפתי וכמובן לא את הורי בסבל שאת גרמת לי השיח על זה היה רק בתוך ביתי האישי – מפאת כבודו של בעלי ובכלל לא איני סוברת שיש למי מאחיותי או הורי לאל ידם להושיעני מעקיצותייך והעלבותייך…אז בחרתי לשתוק לטובת כל הצדדים…
אז התייעצנו, והיו מי שטענו שיש להגיב באופן כזה או אחר, היו מי שסברו כי עלינו להתנתק שכן כתוב "ועזב את אביו ואימו ודבק באישתו" אני ובעלי החלטנו שאין זה יהיה נכון ואולי אפילו ילדותי וכי המצב אינו עד כדי ניתוק …מכלל ההתייעצויות החלטנו לנקוט באסטרטגיה שונה וייחודית! והכי יהודית שיש …
האמת שנדמה לי שזו הייתה תובנה שעלתה לנו מכלל הייעוצים והגישות. החלטנו לשנות גישה להבין שיש כאן משהו עמוק יותר , תקראנה לזה קנאה, שנאה? צורך מתמיד בהעלבה והשפלה , אולי היא חשה תחרות? העלנו הרבה השערות פתאום אפשרנו לעצמינו להתנתק מהכאב שלנו ולראות את ה"שוויגער" הבלתי נסבלת , כאדם! אדם שככל הנראה מתוך חסר או חוויה של רגשות שליליים כלשהם היא פועלת כך או כך, התחלנו להאמין שהיא לא באמת רוצה בכך שהיא זקוקה למשהו אחר, שנכיר בה כאישה מן המניין- ולא כשוויגער זה היה מורכב להפנים את התפיסה הזו אבל הלכנו על זה.
בהזדמנות הראשונה שפגשנו בה החמאנו ללא הרף, התחלנו לראות (אולי דמיינו …) את הטוב , הטוב שבה או משהו טוב שהיא עשתה…אם זה אוכל אז הוא היה טעים , ובגד ממש מחמיא לה!, ותודה על כל דבר קטן …
תאמנה או לא , בהתחלה זה היה מעושה ואולי מגוכך צחקנו אחר כך בינינו אבל היה לזה אפקט אחרי כמה פעמים כאלו היא הייתה זורחת לראותנו מתקרבים…פתאום באמת האוכל שלה היה טעים לי (!) ובכלל היא פתאום נעשתה נחמדה (באמת!!) משהו קרה שם הצלחנו לנצח את המעגל הנוראי שנוצר – 'לופ' של כאב תסכול והעלבות , גם אם לא דיברתי כי אני ילדה טובה מבית עם חינוך טוב- שתקתי אבל לבטח היא חשה את העצבים והטינה ששמרתי לה.
ההפתעה הגדולה הייתה בחנוכה האחרון, לא הרגשתי טוב בכלל, הייתי מרותקת למיטה וכבר נקבע שנהיה אצל צידו של בעלי בשבת חנוכה. ידענו שזה חשוב מאוד הם אנשים מתוכננים מאוד וזה יהיה מורכב לבטל כך סמוך מידי, אז הלכנו, הרגשתי נורא אבל מה? חכתה לי הפתעה – היא עמלה בשלה והצהירה רק בבואנו – "השבת יהיה לך בית מלון! אני אהיה עם הקטן תוכלו לנוח ולהרגע" במטבח כבר היה מרק חם על הגז היא הגישה אותו עם כל הנשמה…ובסופה של שבת נינוחה ומיוחדת ! היא הגישה לבעלי מעטפה ובה סכום מכובד במעטפה היה מכתב מרגש מרעיף חום ואהבה אמיתית – היא בקשה שאגש ואקנה בסכום בגד או תכשיט …
היום אני שואלת בשקט "אפשר לקרוא לך אמא?" כן נולדה לבעלי אמא ! ולי שוויגער שמשתדלת להיות הכי אמהית בעולם…
ועוד משהו תמיד עצבן אותי שאומרים "בניית בית זה עניין של עבודת המידות! וזהו!" היום אני יודעת שזה הרבה יותר מנכון ואני גם מוסיפה שתי מילים "עבודת המידות באופן מודע"
שלכן
יהודית
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
19 תגובות
כואבת וכועסת על מה שעברת עם השויגער, נגעת בי מאוד. ותודה על התובנות, אנסה אולי ליישם.
נהייתי שוויגער רק בחודש האחרון. ואני רק בת 37! כ"כ הרבה שמעתי שאסור לבקר/ להעיר/ לאמר שאני פשוט הרבה שותקת ומפחדת על כל מילה אולי זה ישמע הערה.
וראיתי שעם כל הרצון הטוב לא להעיר ולא לפגוע, לפעמים זה פשוט קורה. כי אנחנו כ"כ בני אדם ואנושיים כנראה. ועם כל הרצון הטוב וההשקעה, יכולה להתפרש מילה או חוסר תגובה/ שיחכת מחמאה – כהעלבה. אז בואו לא נקפיד יתר על המידה, ופשוט נזרום ונהנה אחת מהשניה.
והשבת גיליתי שאני אוהבת את כלתי החדשה כבת ממש, וכמה היא קשורה לליבי. וכמה אכפת לי ממנה. ומצידי תעשה מה שהיא רוצה, אני רק רוצה שתהנה ויהיה לה טוב!, טוב, היא באמת כלה מיוחדת!!!
קודם כל: כותרת ממש נוגעת ללב, וכתיבה מהממת ומרגשת.
אני דווקא רוצה לכתוב את הצד השני של החמות, מהצד של הכלה, אני בת זקונים במשפחתי, ומטבע הדברים קלטתי המון התנהגויות וניואנסים דקים שהיו ביחסי הגיסות עם אמא שלי. בלב פנימה עשיתי לעצמי טבלה של "עשה" ו"לא תעשה" לזמן שאהיה נשואה…
בתקופה שבין האירוסין לחתונה קבלתי המון "דשי"ם" על חמותי כמה היא מתערבת, כמה היא מתעניינת בכל דבר (סתם לשם 'חפירות') ואפי' זה הגיע למצב שכמעט השידוך התבטל!!!!
ניסיתי לא להקשיב לאף אחד, והיו מכבשים גדולים! היו פעמים שהתפתיתי וראיתי את הצד השחור שבה…
אבל מהתחלה ראיתי שהיא אשה מדהימה!!! מכילה!!!! ומקבלת את כל הכלות שלה (אני הכלה האחרונה) באהבה כאילו הן באמת הבנות שלה!
אנחנו חברות טובות! אנחנו מדברות שיחות שהיא בעצמה מעידה שהיא לא מדברת עליהן עם הבנות שלה… היא מקבלת את כל ה"שגעונות" של הזוצי"ם בטבעיות כי גם כך א"א לשנות את העולם… בקיצור אשה מדהימה!!!! ואפי' המשפחה שלי שבתחילה היו גם קצת נגדה, עכשיו הם מאחלים לעצמם ולכולם חמות כמו שלי!!!
אני חושבת שמה שתרם לזה, היה שאצלי בגישה לא היה בכלל את המיתוס של "יחסי כלה-חמות" נכנסתי לחיים איתה בגישה של חברה-אמא של בעלי, וכמעט אמא שלי… העיקר לראות בעין טובה את האדם ואז כל היחס יהיה שונה
מה שקורה בד"כ (לא אצל כולם) זה שמגיעים עם מיתוסים ישנים וקשה מאוד לצאת מהם.
מאחלת לכולם חיים מאושרים עם הבעל, עם החמות ועם כל העולם!!!!!
זה באמת נכון אמא מאוד אוהבת את הבנים וכשהם מתחתנים מבחינתה לקחו לה אותם
אז באמת שימי לב יאל תקחי ללב
בהצלחה לכולן
בס"ד
כנראה שיש מצב כזה שחמות מקנאה בכלה?!!!
אנו נשואים שנים אני גם עוברת יחסים רגישים עם חמותי היקרה (!) שמפלה אותנו מול זוגות אחרים , אפליה שאינה משתמעת לשתי פנים!
לא, זה לא הרגשה זה עובדות בשטח! הלוואי שהייתי יודעת למה?
כמה שזה כואב!!!
בכל אופן, חשוב לנו מאוד מאוד לשמור על יחסים תקינים בתוך המשפחה. ולמרות או בגלל האפליה אנו משתדלים לשמור קשר טוב ומכבד איתה .ועוד יותר, עם שאר האחים והאחיות במשפחה. זה לא קל אבל זה הניסיון שלנו,
הלוואי שהמצב ישתפר לטובת שתינו…
אשמח לתגובה.
כל אחת חושבת שחמותה מפלה אותה לרעה מהזוגות האחרים…
לי יש בנות מתוקות ולגיסתי בנים ומשום מה תמיד חשבתי שחמותי מתייחסת הרבה יותר יפה לגיסתי ולבניה…
עד שגיסתי סיפרה לי מה באמת הבנתי את המשפט הדשא של השני ירוק יותר…
ופתאום הבנתי שהחיים שלי תותים
סיפור מעניין , עבודת המידות בהתגלמותה.
זה סיפור אמיתי?
אני עדיין לא נשואה כך שאולי אני לא רואה את כל התמונה אבל מפריע לי שהגיסות שלי מפרשות כל מילה של אמא שלי כביקורת או הערה נגדן למרות שאימא שלי היא בנאדם מקבל ואוהב!
אמא שלי בנאדם מאוד מתחשב וחושב אבל מספיק שהיא אמרה משהו קטן, פיצפון ממש בלי מחשבה (כמו מה נשמע?…) והן מתקפדות.
שנותנים להן משהו הן נעלבות ושלא נותנים להם הן נעלבות יותר.
דיייייייי!!!!!! הן לא מבינות שאף אחד לא מחפש לעשות להן משהו רע??
שרוצים שיהיה להן טוב??
הן לא רואות מה נותנים להן לא מכירות טובה על כך, או שכך זה לפחות נראה.
והן לא מכשפות או משהו כזה, הן בנות טובות מבית טוב שעוזרות לאחרים. הן חכמות ויודעות להגיב בל מיני מצבים.
כלות יקרות שקוראות את התגובה שלי, אני מבקשת ממכם טובה קטנה:
שתעריכו מה שנותנים לכן ותכירו טובה
וגם אל תעלבו מכל דבר קטן אף אחד לא מתכוון להרע לכן.
מרגש ומפעים כאחד!
כאחת שעברה שנים לא פשוטות ביחסי כלה חמות יכולה להעריץ אותך על שידעת ללכת די מוקדם להתייעץ,
אני לעומתך- לא האמנתי שיכל להיות כזה רוע בעולם – ותאמינו לי שעברתי….לא, לא "להוריד את העקב כדי שיהיה לי יותר נוח"…
רק אחרי 12 שנות נישאין החלטתי שאני מתייעצת ויהי מה – שיחה של שעה וחצי הפכה לי את הראש,
התובנה שלי היתה אחרת – היה לי הרבה יותר קל להתמודד.
גדלתי בבית שצריך לשתוק בפני מבוגר – לא לענות חלילה גם אם את צודקת – לא שיניתי מהחינוך שקיבלתי אלא את התפיסה שלי כלפי חמותי, ממה נובעת ההתנהגות הבלתי נסבלת שלה, הגדרת אותה כילדה קטנה..?
אני אומרת ילדה קטנה -שהשלכות המעשים לה עלולות להמית אסון!!
היום אני הכלה הרצויה ביותר, את הילדים שלי הכי אוהבים ומחכים בקוצר רוח לשבת שנגיע…
מתפללת ליום שבו אהיה חמות ואדע להתנהג…לא בהכרח תלוי בחמות אלא בהסתכלות של הכלה.
אני אימא שהפכתי לשוויגער בגיל צעיר מאד. התחתנו כמעט ילדים וכך גם בננו הבכור, כך שבגיל בו חברותי מקטרות על השוויגער שלהן אני עצמי הפכתי לשוויגער… ומה אומר לכן? מה שרואים מכאן לא רואים משם. את מתנהלת טבעי וחושבת לפעמים-רגע, זה שאמרתי ככה? היא תראה את זה כהתערבות! ואת זה כביקורת! אני קוראת את מה שהגברת כותבת (לא בכבוד גדול יש לציין… כותבת על חמותה שהיא מתנהגת כילדת גן) וחושבת לעצמי אלוקים אדירים חמותה הייתה איתה הכי טבעית בעולם והציעה לה להחליף את הנעליים הלא נוחות-ישר זה הופך לכתב אישום נגדה! והטון… והמבט… ולפני כולם… איזה מין עם אתן הכלות! נס לי שכלתי מרגישה איתי טבעי כמו שאני מרגישה איתה (ככה היא בכל אופן משדרת)
סוף הכתבה יפה מאד אשריך! נכון כמעט עם כל אחד בעולם. ולכלות שבינכן שמנה לב-הכי כיף לי בעולם לשלוח לזוג שלי אוכל וזאת למה? כי אין פעם שהם לא מתקשרים לספר לי איך הם התענגו על האוכל שלי. כולנו בנות אנוש וגם אתן תהיינה חמיות יום אחד בעזר ה'. תתאמנה על יחסי אנוש תקינים -זה לא עבירה להתאמן על החמות… ורק תרווחנה כשתהיינה לכן כלות
ניסיתי, זה עובד!!!
לגמרי ככה – הסתכלות בריאה ונכונה. האמת שלי לא מזמן נפל האסימון והפכתי לאדם חדש
אהבתי.
ממש עוצמתי!!
כתוב ממקום עוצמתי ובוגר!!!
וזה ממש גישה נכונה!!!
גם אני כשאני מנסה להבין את המקום שממנו ה"השוויגער" אמרה / העירה /התערבה.
זה מקבל פורפורציה אחרת!!!
לא ברמה שלך.. אבל תודה שאת מביאה דרך חדשה לנסות לצעוד בה!!!
תודה ענקית!!!!!!!
אין סוף לתובנה הנפלאה הזאת כל החיים צריך לשנן ולהעצים אותה……
…..כשאנחנו סובלים ממישהו זה כי אנחנו שקועים בעצמינו…… כשנראה אותו כאדם נחשוב עליו ועל רגשותיו ונתמקד בו אז נפסיק לסבול וגם נתנהל מולו בצורה נכונה……
מהממת …מרגשת…
מרגש במיוחד!!! נתת לי כווני מחשבה חדשים שלא חשבתי עליהם……
מקסים!!!!
אשרייך!
מרגש מאוד
ולדעתי תקף לעוד דמויות בחיינו: אחיות גיסות, עמיתות לא קלות בעבודה וכו
כפי שאמר רבי אלימלך מליז'נסק: אַדְּרַבָּא, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרוֹנָם