מעשה בחבורת צפרדעים שיצאו לטייל…
לפתע שתיים מהן נפלו לדלי חלב עמוק וחמוץ…מובילות הקבוצה נבהלו! מה נעשה? כיצד נחלצם? והשתיים מקפצות בחלב ומנסות בכל כוחן לצאת. לאחר שראו החברות בחוץ כי אין להן סיכוי החלו צועקות להן בכל הכוח "תפסקנה לקפוץ! רק מהקפיצות יותש כוחכן ותמותנה בצער רב!!"
הן צעקו ללא הרף "די די לקפוץ …אין לכן סיכוי!!" והשתיים בכל הכוח מנסות ומנסות …מקפצות ומנטרות רק לצאת רוצות…
אך אויה, האחת לפתע תש כוחה היא פסקה מלקפוץ הניחה ראשה על תחתית הדלי והחזירה נשמתה לבוראה…
וראו איזה פלא השניה המשיכה לקפץ ולנטר בעוד חברותיה צועקות לה מרה :"ראי את חברתינו היא הותשה ומתה אל לך להמשיך" הן זעקו בתנועות ובתרועות רמות…
לאחר זמן רב וארוך של קפיצות וניטורים החל החלב להעשות חמאה והתקשה וכך יצאה הצפרדע שלא ויתרה! נלחמה בכל כוחה! זרחו עיניה ושמח גם ליבה היא נצלה!!
הביטו בה חברותיה בפליאה "כיצד?! האיך!? לא שמעת? צעקנו לך בקול שתרפי ותשלימי עם מר גורלך…"
הצפרדע שאלה בקול :"מה? איני שומעת כלל…רק ראיתי את תנועותיכן… התעודדתי ראיתי כמה אתן מאמינות בי שאצליח לצאת וזה נתן בי כוח…"
רק אז הבינו צפרדעות הקבוצה – היא חרשת! ורק בזכות כך נצלה …לו לא הייתה חרשת מן הסתם היה גורלה מר כשל חברתה…
לפעמים בחיים עלינו להיות חרשות! לא לשמוע את הקול המייאש של עצמינו או של הסביבה – כמה מדהים זה שהפרשנות שלנו של הצפרדע החרשת משפיעה כל כך על התפיסה ועל המעשים!!
אז לפעמים כדאי להיות צפרדע- חרשת…
תגובה אחת
וואו הכותרת מגניבה
והמסר חזק
אתר חמוד ממש! אין כמוכם!!
מי עומד מאחורי כל זה?!
כל הכבוד!!