בס"ד
מוקד שליטה פנימי
-"ליד מי תשב בטיול?
תלוי מי ירצה לשבת לידי.
-עם מי תלמדי למבחן?
עם רחלי, או עם תמי…או עם דסי…תלוי מי תסכים ללמוד איתי…
-מתי תפסיקי לאחר?
אם יזכרו בבית להעיר אותי בזמן…
-מדוע אתה מרביץ לחברים?
כי הם הרביצו לי ראשונים…
תלוי…ובגלל- יוצאים מהמעגל!
מכירים את הימים האלה שהכל נופל לנו מהידיים? מן תחושה מצטברת כזו של כשלון?
הרבה פעמים המחשבות האלו מתחברות לתפיסה שלנו כתלויים במישהו אחר. זו הרגשת נוראית להרגיש שהרגשות שלנו תלויים בפעולה מסויימת או התייחסות של אדם חיצוני. בצורה כזו אנחנו לאט לאט "מאבדים" את השליטה שלנו על החיים ועל הבחירות שלנו.
בשפה עממית קוראים לחשיבה הזו "חשיבה קרבנית" (מלש' קרבן). וזוהי בהחלט מטרה טיפולית נלווית שאנו עובדים עליה גם במסגרת היחסים בטיפול. בד"כ אנשים עם "מוקד שליטה חיצוני"- אנשים שחווית השליטה על מה שקורה להם תלוי בגורם חיצוני, בבעל, בהורים, באחים, בחברות, במנהלת שלי… הולכים ומאבדים את החוסן הנפשי שלהם ומרגישים מבולבלים, כיוון שכל מעשה שלהם אינו יוצא מתוך החלטה פנימית אלא הם נוקטים בגישה של "שב ואל תעשה עדיף" ומחכים לראות מה יעשה זולתם, או כיצד יגיב אליהם והם מגיבים אליו במקום לבחור תגובה בעצמם, ממקור פנימי, מתוך הלב שלהם, מתוך החלטה מושכלת שלהם וכד' מה שאנו מכנים בתחום הנפש "מוקד שליטה פנימי"- שמיקוד, הפוקוס, נקודת המרכז שממנה יוצאות ההחלטות שלנו, הבחירות שלנו, וגם תפיסת העצמי והרגשות שלנו הן מתוך מקור פנימי, הלב שלנו הוא מרכז העולם שלנו.
למה זה חשוב?
הרבה סבל היה נמנע מאתנו לו היינו מחזקים את התחום הזה אצלנו. אחת מסוגי ההתערבויות בטיפול היא התערבות הבנייתית- עוזרים למטופל להבנות בעצמו את ההתרחשויות שלו. במילים אחרות -האופן שבו נספר את הסיפור, ישפיע על החוויה שלנו אותו. אם למשל אני לומדת לספר לעצמי שזה לא שלא לקחו אותי בחשבון כשקנו מתנה מכל הגיסות לשוויגער, אלא אני הייתי צריכה להגיד שגם אני מעוניינת להשתתף בזה, אז אני ארגיש פחות דחויה כשאגלה שנקנתה מתנה ולא השתתפתי בה.
בעצם אנחנו לומדים לקחת אחריות על הבחירות שלנו. לטוב ולמוטב.
בנוסף יש מושג כזה שנקרא "אינטרוספקציה"-
אינטרו- פנימה, ספקציה- מבט. אנחנו לומדים להעמיק את המבט שלנו אל תוך עצמנו. לזקק את המודעות לבחירות ולמיקוד השליטה שלנו.
הפעם את לא נספחת
את לא אורחת
את לא מתלווה ולא צופה.
את בוחרת, ואת עושה.