בוקר טוב זוגות יקרים!
רוצים לשפר את התוצאות שלכם?
את הפרודקטיביות שלכם?
רוצים להגמל מדחיינות?
רוצים לשפר את הזוגיות שלכם?
קחו עצה ממני אליכם!
כשאתם עושים משהו למרות שזה לא מושלם, במקום לבקר את עצמכם על כך שזה לא מושלם תפרגנו לעצמכם על מה שכן עשיתם.
הביקורת גוזלת מכם את ההנאה בדבר הטוב שעשיתם והופכת את זה לדבר לא רצוי או אפילו שנוא לעומת פרגון והערכה שמפיחים נעימות והנאה במעשה הטוב ומעודדים התמדה ואת הפיכתו להרגל.
לדוגמא, עשיתם כלים ולא ניקיתם את השיש. הפעלתם מכונות אבל לא קיפלתם את הכביסות. ישבתם ללמוד תורה אבל רק לזמן קצר. יצאתם למפגש זוגי פעם בשבועיים במקום פעם בשבוע. כל התגברות בכל תחום, במקום לבקר את עצמכם על האי-שלמות שבדבר, תפרגנו לעצמכם ותעריכו את עצמכם על מה שכן הצלחתם לעשות.
כך גם תעשו עם בן או בת הזוג שלכם! אתם רוצים לעודד שינוי חיובי אצלם? לא בעזרת ביקורת, ולא בלחץ!
תתחילו לשים לב ובאמת להעריך את הדברים הקטנים. כן את אותם דברים שעד היום אתם רגילים לבקר או להקטין או לקחת כמובנים מאליהם ותתחילו לפרגן עליהם. להעריך, ולא סתם מהשפה ולחוץ, באמת תעריכו!
באמת תלמדו להעריך כל דבר קטן! גם את מה שאתם חושבים שהם צריכים לעשות (או שאתם צריכים לעשות). כל המשפטי צריך הללו והביקורת וחוסר הערכה שלכם כלפי עצמכם וכלפי השני מרוקנים את החיים שלכם מאושר, שמחה, סיפוק, רוגע, ונעימות.
ועל אף שנאמר כאן בעבר שכאב הוא הגורם לפעולה החזק ביותר, ואם כן אולי יש מקום לחשוב שמשתלם לנו לדחוף את עצמנו או את בני זוגנו בעזרת ביקורת כי זה כואב ומניע לפעולה…
אז חשוב להבין שזה אכן כך, כאב אכן הגורם החזק ביותר להניע אתכם לפעולה. אלא שבדרך כלל ההנעה לפעולה תתבטא בבריחה ולא בגדילה וצמיחה. כל שכן כשהכאב הוא כאב קיומי.
ולכן, אם אתם מבקרים את עצמכם במקום להעריך, אתם תמצאו את עצמכם יותר ויותר דוחים את אותו מעשה חיובי כדי לא לחוש את הכאב, ולא תמצאו את עצמכם עושים את זה בשלמות בהתמדה כדי למגר את הכאב.
התגמול מהבריחה מהכאב הרבה יותר מהר מאשר עשיית המעשה בשלמות ובכפייה (שגם זה נעשה עם כאב כי זה לא בא מרצון) ומכאן הבריחה למסך, ולשאר ההתמכרויות למיניהם.
ולכן, דרך המלך צרופה מחמאות, הערכה עצמית, וכבוד לשני ולא להפך.
יקירי, כולנו רוצים תוצאות. אבל האם אנחנו נותנים לעצמנו את המרחב האנושי ליפול ולקום, לנסות שוב, להשתפר עם הזמן, ניסיון ותהיה כדי להשיג אותם?
האם אנחנו מעודדים את ההתקדמות שלנו או מעכבים אותה בביקורת אישית שרק מרחיקה את הנחלה?
מה עם כלפי השני? האם אנחנו באמת מעודדים את ההתקדמות שלהם, או במקום זאת שמים דגש על הכישלונות ועל החולשות שלהם?
האם זה היה עוזר לנו להתקדם אם כך היו מתנהגים כלפינו?
לכן אנשים יקרים, עלינו להתלמד ולהתרגל לעבור מישיבה על כיסא דין לכיסא רחמים. משיפוטיות לסקרנות וחמלה. מביקורת לעידוד. מדחייה לקבלה. מפחד לביטחון.
תתחילו בלשנות את השיח הפנימי שלכם ובלהעריך את עצמכם עבור כל דבר קטן ככל שיהיה!
די לנזיפות, די לביקורת, די לדרישת יתר, די למשפטי צריך, די להאשמות.
לוקחים אחריות אישית, ומתקדמים!
באהבה ובאכפתיות כנה,
שלמה זזמר – יועץ ומאמן זוגי/מטפל רגשי.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
