הניה בל בקריאת אכזבה: קניון או ביזיון?!

אז ככה;

המילה קניון כשהיא נזרקת כרעיון להעביר את אחר הצהרים בחופש, עושה לי כיף בלב. בטח יותר מהמילים; פארק, גינה וכיוצא בזאת. קניון זה אסוציאציות של מזגן, ריח של חופש ומשב מיזוג מגיע אל תוך פנייך מבושם קלות. נכנסנו. הכל קרה כמו בהרגשה . אפילו באתי מאד ברורה תוך כדי אמירה לילדים בטון הכי יפה שמצאתי : " אנחנו ממוקדים ישר לאסימונים שם תשחקו וזה יהיה הבילוי המרכזי- מכונות של משחקים שווים בקומה 2 קניון אילון, קצת נבזבז שם באופן מודע , אח" כ נאכל חומוס של אליהו עם כל עם ישראל. והביתה בשמחה רבה" . אנחנו חולפים בביטחון רב על פני חנויות צעצועים ואני מרגישה אמא שיש לה מילה . לא כמו איומי מתקפת איראן שעד היום לא עמדו במילה. אני אומרת בטון רגוע של רבע שעה ראשונה של שיוט בקניון: " ילדים מתוקים שלי, אנחנו נכנסים לחנות צעצועי בובות שאתם נורא אוהבים, ואנחנו לא קונים. אנחנו נהנים להסתכל וזה הכיף! שלא כל מה שרואים אנחנו קונים ועדין כיף לנו "

זה עבר יחסית בסדר עם קצת מלמולי : " נו אמא אבל בובת ספיידרמן אחת לכולנו" ..אמרתי להם:" אהבתי את האחד לכולנו. אהבתי את האחדות- ביחד ננצח ונצא מהחנות בלי לבזבז שקל" ויצאנו משם עדיין באוירת חיוכים ואחדות . עבדה עליהם תקוות האסימונים וכדורי פלאפל עם חומוס שמחכים רק לנו בקומה קניה והם היו נינוחים וכנועים. עד ש….

למרוד, נמרוד, בעצם זה אותו דבר

הכל קרה בשניות. הפעם אלו לא צעצועי ילדים. אלא כל מיני חנוית של נעלי ילדים זורחות אלי בחלון הראווה : חדשות ונקיות מדי מציצות אלי. מחנויות דוגמת; סקצ' רס נמרוד ועוד . ברגע בא לי למרוד ברוח ההניה שנכנסה לקניון. יריתי ללא היסוס כדי שלא אתחרט:

" בא לכם למרוד? אה…למדוד..למדוד…?

התכוונתי.." שאלתי ונשאבנו לחנות סקצ'רס ביודעין ובלא יודעין שכאן זה לא נעלי חסד. הילדים מצאו נעל שמדליקה אורות. אני ניסיתי את מזלי לצאת מהחנות באמירה חד משמעית; " אסור בחיידר אורות ואני לא קונה נעל רק לחופש!!! יוצאים עכשיו. " . המוכר הנדיב מצא כפתור שמנטרל את הדיסקו הזה – ולי נהיה חושך בעינים : " הנעל השניה ב50%" אמר המוכרן הצמוד . הילדים עמדו דרוכים למדידה- ואני איבדתי ברגע הזה 50% מהסמכות שלי. לפתע הבטתי בסנדלים של הילדים לרגליהם. נתקפתי בשכנועים עצמיים. הם היו נראים לי עניים מרודים, האצבעות שלהם בצבצו בצורה קיצונית החוצה, הם היו נראים לי כמו אמא שמגדלת את הילדים יחד עם הנעלים. אוריאל בכלל לאחרונה הולך עם קרוקס לכל מקום: לעבודה לחתונות של חברים וגם למעון כשהיה לימודים. אז לקחנו עוד זוג . עכשיו הם סט. אןתה נעל כפול שלוש. הפור נפל! קנינו 3 זוגות – עוד משפחה חמודה שנלכדה לאותו סרט של: רק באנו להסתכל… עשתה איתנו קומבינה על הזוג הרביעי. נהיינו אחים לצרת : באנו לקניון רק להיות קצת במזגן בחינם.

"ראיתי מטושטש. הילדים החזיקו אותו על הידיים, כי הם קלטו שגלידה חומה זה לא היה רעיון בכלל"

אבל חכו – זה לא השיא. אני הניה יוצאת מחנות הנעלים לעבר האסון הבא; אני לפתע רואה מול עיני סיילים של דוכני 3 ב40 של חולצות, מכנסיים. ומלא נשים שיודעות מה הן רוצות מהחיים שלהן מחפשות מידה בהתלהבות כאילו נפל להן שם שטר של מליון שקלים. מלא חנויות נפרשות למול עיני חנויות תמימות עם שמות של פירות כדי שלא אחשוד שמדובר בביגוד; מנגו , קיווי. מזל בננה עוד לא הגיעו לשם. נלכדתי בקיווי, או kiwi…האנגלית טשטשה אותי. ומפה זאת לא הניה-: זאת אשה אחוזת טירוף שלא קנתה בערך עשור שנים ביגוד לילדים. שזורקת לשקית פריטים ללא רחמים. בשלל מידות צבעים והדפסים. העיקר לא ליפול על דינוזאור – כי זה חיה שנכחדה או מומצאת וגם ככה הילדים האלה מדומינים. הילדים זעקו מדם ליבם שאין להם בגדי ים, כובעי שמש , משקפת מים – דברים שקשר בינם לבין מבצעים לא קיים. מחיר מלא. שחיטה. קיץ . קולקציות חדשות , תחילת עונות! היפוך דבר האבד! או במילים אחרות; הרגע הזה שהויזה מבשרת שלא מספיק תעודת זהות אלא צריך קוד סודי. אוי קוד סודי- הרגע הזה שכולנו מפחדות ממנו. או מהטלפון לבעל שלא היה מעורב בשוד שאשתו בזה הרגע עשתה : רק בלי כובע של שודד. אלא היא בעצמה, בשמה המלא, פנים גלויות, וחיוך זדוני. של רוב הדברים היו בסייל.

מה שקרה הוא שהייתי חיבת רגע להשלים את הקניה, לחפש כמה דברים שיתאימו למכנסיים. וכבר חמש דקות שאוריאל לא נותן לי לקנות בשיקול דעת; בוכה, מוריד מדפי פיגמות בשלמותם ממדפים בגובה שלו. המוכרת תישן טוב הלילה. ואני??? אני מסננת לעצמי בשקט; למה הוא עדיין לא נשוי למה ??( בן שנתים הילד) . אז אמרתי לילדים שהם חיבים לקחת אותו רגע לגלידה גולדה כי זה החנות הכי צמודה שמצאתי ושהם יכולים לשמור עליו בסביבתי. ביקשתי מהם בקשה מדויקת; לקנות לו כדור אחד בגביע. הם הלכו ולי היה חמש דקות של שקט להחליט סופית מה אני קונה שם. הם חזרו – חשכו עיניי! מולי מתקרבת גלידה הכי חומה של גולדה. לא ראיתי את הילד. הגלידה והילד היו לאחד. גוש חום ענק מתקרב לכווני . ראיתי מטושטש. הילדים החזיקו אותו על הידיים, כי הם קלטו שגלידה חומה זה לא היה רעיון בכלל. הם באו אלי כשהוא מוחזק על הידיים והם הצילווו עוברים בין חולצות לבנות בוהקות שתלויות בחנות בדיוק בגובה המיועד לפורענות. הפנים של אוריאל. אוייי..הוא היה יותר חות'י מחות'י. כל הפנים והחולצה מרוחים בהמון גלידה, ואני בכלל אשה ששונאת גלידה שוקו. רק לא שוקו. עכשיו זה כבר ייהפך רק לגלידה השנואה עלי אלא לטראומה נצחית. הידיים של אוריאל כאילו הילד מתפרנס מפחם למחייתו, ואני??? מוציאה מהפה שלי בחצי זעקה בגרון ניחר; " גלידה חומההההה?????"

הילדים עונים בחצי יאוש ; " כן, שוקו כזה… הוא רצה רק את זה. זה הוא בחר בעצמו !"

ילדים מארץ החות'ים

התכופפתי לילדים כי זיהיתי עוקבת שתיים ולא רציתי שתיגמר לי הקרירה. גם ככה קרירה אחת הלכה לי; קריירת האמהות. התכופפתי לאוזנים שלהם ולחשתי חזק לתוך האוזן; "אני בהלם ילדים !!! אכזבתם!!! זה היה צריך להיות גלידה ווניל, לבן, יודעים מה??? שקוף . גלידה שקופה!!!!!" אני גם מציצה שניה החוצה אני רואה את הרצפה מחוץ לחנות: בריכת שוקו טפטופים, ארץ החותים! דילגתי בצעדי תימן מעל השלוליות גלידה, הבאנו טישו מכמה חנויות במקביל, זאת היתה זירה לא פשוטה . רציתי להיעלם משם. שילמתי מהר- כולל קוד סודי – אחרי שאמרתי לבעלי: מהררר קוד סודי . אל תשאל; היתה לנו היתקלות עם חות'ים! . הוא לא שאל שאלות, "העיקר שאתם בחיים" . אמר ולא יסף. בבית כבר נראה לו את השקיות ונספר לו שזה דבר האבד. אפילו שכבר עברו תשעת ימים.

לא יכולנו להמשיך כך לעבר המשך הבילוי. גם הילדים הגדולים היו מרוחים בגלידה, מהמאבק שהם ניסו לקחת לו, להחזיק אותו כדי לצאת מהר מהחנות שלא ילכלך את כל הסחורה ונצטרך לקנות הכל. נכנסנו לאיזה פינה שאין שם אנשים . או יותר נכון אנשים שמכירים אותי. והתחלנו להשמיד ראיות. הילדים הורידו את כל הבגדים שבאנו איתם מהבית , ולבשו בגדים חדשים מהשקיות . גם נעלים חדשות נלבשו כי הסנדלים גם חטפו בהתקפה החותית. בדיוק במיקום הבעיתי ; האצבעות המבצבצות שגם ככה אין להם מנוחה אמיתית ןמקום לשים ת'ראש. באנו עניים יצאנו עשירים. השארנו את הטיקט על הכל- אולי בכל אופן נרצה להחליף כי החלפות זה השם השני שלנו. הגענו לקומה השניה- קומת הילדים .הילדים אכלו ציפס עם קטשופ. החולצות שוב התלכלכו . הוחלט על תלישת הטיקט סופית . וידענו- מפה אין לוק שלישי. מפה זה הביתה ללוק של פיגמות ישנות עם ציור דיסני מחוק של פשוטי עם; אך נקיים ומאושרים.

קניון – ובכן זאת רק מילה תמימה וחיכנית. בילוי כיפי וממוזג. תחושת שליטה על סוגרי הויזה. את יודעת איך זה מתחיל – את אף פעם לא תדעי איך זה נגמר. ראי הוזהרת. הייתי שמחה אם במקום המילים התמימות; שער אילון , שער הים, שער הירקון ( סוגי הכניסות באילון רמת גן) יהיה כתוב באותיות קידוש לבנה :

" אמא יקרה! בילוי בקניון עלול להזיק לבריות, לא מומלץ לבעלות לב חלש וויזה עם מסגרת מוגבלת.

וילדים שרק נראים חמודים- הכניסה היא באחריותך בלבד"

למעקב אחרי הניה בל בווצאפ 

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

טריק חמוד זה עובד!! אז מה כל כך מיוחד בישראל?? הקרב המביך על האפיה /הניה בל סוף הקיץ: נעבור (את החום הזה) יחד?/ רינת דולזאנסקי שנים של אהבה: שלום טיטולים, נתראה אצל הנכדים | אלישבע רז