חודש חשוון כבר איתנו,
בחודש חשוון, שבאופן לא ממש מפתיע, מגיע תמיד בסתיו יש משהו אפרורי ומדכדך.
התמזל מזלנו כיושבי ארץ הקודש לפתוח את התריס בבוקר ולראות שמש, לקבל אנרגיות וחיות. זה בכלל לא מובן מאליו, במקומות רבים בעולם השמים אפורים בחלק גדול מהשנה.
אז מה קורה לנו בסתיו כשהיא לא נוכחת?
רבים מאיתנו מרגישים בתקופה הזאת ירידה באנרגיות, אפילו סוג של דכדוך, חוסר חשק לצאת מהמיטה בבוקר וצורך מוגבר בפחמימות, ההסבר לתופעה הרגשית העונתית הזאת נמצא במחסור בשמש בעונת הסתיו, השמש נוכחת פחות וגם אנחנו מטבע הדברים נמצאים הרבה פחות בחוץ והרבה יותר בין 4 קירות. המחסור בשמש ובאור נותן את ההשפעה שלו ופוגע באנרגיות שלנו.
האמת שזה טבעי והגיוני וחשוב שנהיה מודעים לזה ולא נחשוב שמשהו אצלנו נדפק…
למה זה חשוב שנהיה מודעים לזה?
קודם כל כי זה מרגיע להבין שאנחנו נורמליים, שאנחנו לא היחידים שמרגישים ירידה באנרגיות.
דבר שני כשאנחנו מודעים למשהו, עשינו כבר חצי מהדרך…
למה? כי במקום להסתתר מתחת לבושה בגלל חוסר הפרודוקטיביות שלנו ובמקום לחוות אשמה בגלל הרגשות הלא נעימים שחלקינו חווים בתקופה הזאת, אנחנו שמים אותם על השולחן, קוראים להם בשמם ומכירים בנוכחות שלהם. כך, במקום להיות עסוקים במאבק אנחנו עוברים לקבלה ומשם יכולים להתפנות למצוא את הפתרון, להיות עסוקים, בחצי השני של הדרך.
מה אנחנו יכולים באמת לעשות כדי להתמודד עם חוסר האנרגיות שהתקופה הזאת מביאה איתה?
אני רוצה להביא משפט מאוד מיוחד של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל שמדבר בדיוק על הימים האלו.
"כשהנשמה מאירה- גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים".
על ידי עבודה פנימית ומציאת משמעות וחיבור לנשמה, לפנימיות של האדם, לחלק אלוק ממעל וממילא לבורא עולם, אנחנו נהיה פחות תלויים במזג האוויר שבחוץ. ואז, גם ביום סגריר נוכל להרגיש שנעים לנו ולהצליח לראות אור נעים גם בתוך הערפל.
כשאני מדברת על מזג האוויר, אני לא מדברת רק על הטמפרטורה, הראות או המשקעים. אני מתכוונת גם לאקלים הסביבתי שנמצא בקרבתנו, למזגם של הסובבים אותנו.
כשנצליח לייצר עמוד שדרה רגשי יציב נוכל להישאר בשלווה גם אם אצל מישהו בסביבתנו כרגע סוער, מטלטל ולא כל כך נעים.
היכולת שלנו להיות פחות תלויים רגשית בסביבה שלנו היא מבורכת, היא בונה בנו חוסן מנטלי והיא גם זו שתאפשר לנו לתמוך בה כשהיא זקוקה להקשבה ולאמפטיה.
הימים האלה הם הזדמנות למצוא את המעיין הנובע הפנימי שלנו, להתחיל לפגוש את עצמנו יותר, להקשיב פנימה, להתבונן ולמצוא את המשמעות הפנימית ומקורות האנרגיה האישיים שלנו.
איך אנחנו יכולים לעשות את זה?
להתחיל ללמוד משהו שמעניין אותנו, שמחבר אותנו למשהו שהוא יותר מה"צריך" וה"דחוף" שהשגרה דואגת להעסיק אותנו בהם.
להתחיל לחשוב מה עושה לנו טוב? מה ממלא אותנו באנרגיות? האם זו תפילה בנחת? להבדיל, שיחה עם חברה טובה? הליכה באוויר הפתוח?
מה עוד יכול להפגיש אותנו עם הנשמה ולייצר יציבות רגשית?
לתת יותר זמן ומקום לרגשות שלנו, בעיקר לרגשות שאנחנו בדרך כלל לא כל כך אוהבים לפגוש… לזהות אותם, לכבד אותם ופחות להדחיק אותם.
לכבד אותם הכוונה שכאשר הם באים לבקר אצלנו לא לחכות עם סטופר כדי שהם ילכו… (ספויילר -הם לא ילכו…) מה כן? להקשיב, לנסות לתת שם לרגש. האם זה פחד? אולי בדידות? אולי זו קנאה?
עצם נתינת המקום לרגש מרפאה ובאופן מפתיע בדרך כלל משחררת אותו לדרכו.
אלו דברים שבונים עולם פנימי עשיר וממלאים אותנו במשמעות ואנרגיה פנימית.
שיהיה לנו סתיו וחורף בריא ומלא באנרגיות טובות.
שלא נבהל מהערפל ונזכיר לעצמנו שדווקא שם נמצא אלוקים… נזכור שחיבור לרוחניות, לנשמה, לבורא עולם, מגיע דרך המקומות שמצריכים בירור והתבוננות ולא דווקא במקומות שהכל בהיר וזורח.
וכמובן חשוב להזכיר, אם אנחנו לא מצליחים להתמלא בכוחות עצמנו, אם אנחנו מרגישים שאנחנו חווים קושי שהוא מעבר לכבדות וירידה באנרגיות כדאי לפנות לעזרה מקצועית. הנפש שלנו היא הנכס היקר לנו מכל והיא המנוע להכל.
נחמי דורי, מאמנת מנטאלית | [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
