החופש שיבש את הילדים?לא מצליחה לשים גבולות? 4 כללי בסיס

שיתוף ב email
שיתוף ב print

אחת התופעות השכיחות ביותר במשפחה של ימינו היא הצבת גבולות לילדים, או יותר נכון חוסר גבולות. הסמכות ההורית שהייתה נהוגה בעבר במשפחה אבדה לה והורים רבים מוצאים את נעים בין סמכות יתר להיעדר סמכות.

הנושאים בהם הורים מציבים גבולות לילדיהם הם רבים ומגוונים, החל בפיתוח הרגלי אכילה אצל תינוק זעיר, דרך תהליכי גמילה ממוצץ ומחיתול, נהלי קימה בבוקר לגן ולבי"ס וכלה בנהלי התנהגות בבית.

בגיל ההתבגרות הנער מנסה לגבש את זהותו העצמית. הוא מחפש ובודק עד שמתגבשת לו זהותו הנפרדת. בשל מצב רגיש בו נתון הנער, הורים רבים חוששים להפעיל את סמכותם ההורית ולהציב גבולות וכמו כן מתלבטים במידת החופש שרצוי לתת לילדם. הדעות לגבי היכן עובר הגבול ואיפה להציבו שונות הן בקרב ההורים והן בקרב מתבגרים, ואין דעה אחת ואחידה. לכל משפחה יש את ההרגלים שלה, סדרי העדיפויות שלה ובהתאם לכך גם הגבולות שהיא מציבה.

הצבת הגבולות יוצרת, לא אחת, עימותים רבים בין ההורים למתבגרים. מבחינת ההורים, מצד אחד הם מעוניינים שבנם ילמד לקחת אחריות על עצמו, ומצד שני, הם עדיין לא סומכים על יכולת השיפוט שלו ולא תמיד מסכימים עם ההחלטות העצמאיות שהוא מקבל.
מבחינת המתבגר, מצד אחד הוא רוצה להתנסות בתחומים שחדשים לו שעד עכשיו היו שייכים לעולמם של המבוגרים. עם כניסתו לעולם זה הוא רוצה להרגיש גדול, וחושב שהדרך לגיבוש זהותו היא על ידי דחיית הזהות של הוריו. מצד שני, תקופת ההתבגרות מאופיינת בחוסר וודאות, קשיים ואתגרים רבים. המתבגר מתנסה בחוויות חדשות הדורשות ממנו כוחות נפש וניסיון חיים שעדיין אין לו. מסיבה זו הנער מבין שהוא עדיין זקוק להוריו. יוצא שמערכת היחסים המשפחתיים בגיל ההתבגרות משתנה לאור השאיפה של המתבגר לעצמאות, וההורים והמתבגרים עוברים ביחד תהליך של הגדרה מחדש של מערכת היחסים ביניהם.

מחקרים מצביעים על כך שהתפתחות הזהות והמיומנויות הבין אישיות מצליחים יותר במשפחות שקיימת נוכחות הורית סמכותית יעילה ובריאה. הורים אלה מציבים גבולות ומגיבים בזמן הפרתם, אך גם מאפשרים עצמאות, משא ומתן וסבלנות. לעומת זאת, במשפחות שבהן אין סמכות הורית וגבולות, גוברים הסיכויים לבעיות רגשיות או התנהגותית אצל המתבגרים, חוסר שליטה בתוקפנות, תחושת ערך עצמי נמוך, קשיי תעסוקה בעתיד ועוד. מסקנות מחקרים אלו מעידים כי הצבת גבולות ברורה מצד ההורים גורמת לילד להרגיש בטוח. ילדים זקוקים לגבולות כשם שהם זקוקים לאהבה. ילד שגדל ללא גבולות יהיה ילד עם חסך שאינו מסוגל למצוא את מקומו בחברה. בנוסף, מי שלא נחשף לגבולות אינו יודע מהם תסכולים ובעצם לא מוכן לחיים האמתיים, בדיוק כפי שכתב החכם באדם: "חוסך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר" (משלי יג, כד).

 

לצד ההבנה החשובה שיש להציב גבולות, ראוי להדגיש שיש ליצור התאמה בין הגבול ליכולת השכלית והרגשית של הילד, ולשים לב שהגבול מותאם למציאות משתנה ומופעל בהתאם לשיקול דעת ולא מתוך שיפוטיות. כמובן שאין מטרת הגבולות ליצור מציאות נוקשה שגורמת לתוצאות שליליות, הפוכות לגמרי מהצבת גבולות  בריאה ונכונה.

כללים להצבת גבולות

  • ראשית יש להבין: הפעלת הגבול הוא באחריות המבוגר.
  • בדקו – האם הגבול ברור לכם? אם הוא יהיה מספיק ברור לנו, הוא יהיה מספיק ברור לילדינו.
  • אל תציבו גבול שאתם לא הייתם עומדים בו.
  • הימנעו משליטת יתר: הצבת גבולות רבים מדי בנושאים רבים מדי.
  • הציבו גבול שניתן גם לאכוף אותו.
  • חשוב לדבר על גבול, אך גם ליישם ולקיים אותו.
  • אם אתם מתרגזים כשאתם שמים גבול = פספסתם.
  • אין גבול נכון או לא נכון – בחרו את הגבולות שמתאימים לכם ולמשפחתכם.
  • הציבו גבול רק אם אתם משוכנעים שהוא נחוץ.
  • היו נחושים, אך לא תקיפים או שיפוטיים.

כללים להצלחה בשימת גבולות:

  1. אמינות כל הבטחה חשוב לקיים. אם איימת, או התרעת על תגובה להתנהגות מסוימת, קיים את אותה תגובה. כמו כן חשוב שאותה תגובה תהיה ריאלית, וניתנת ליישום. איום לא להתראות עם חברים במשך חודש, לדוגמא,  הוא איום לא ריאלי. אי יישומו גורם לאיבוד אמינות ההורה בעיני הילד, ובהמשך לשבירת סמכות.

יש להבחין בין גבול לבין תגובה של כעס, שיפוט או הטפה. בעת הצבת גבול חשוב לא לשפוט את הילד, אלא להתייחס באופן ענייני לנושא ללא כעס. לדוגמא – "אני לא מרשה לך להכות, למרות שאתה מאוד כועס, ואני מבין/ה את זה".

חשוב לתכנן מראש, ורצוי על ידי שני ההורים, את התגובה להתנהגויות החוצות גבול. תגובה מתוכננת ולא אימפולסיבית, מגדילה את הסיכוי ליצירת אמינות וסמכות הורית ומקטינה את הסיכוי של ההורה לא לעמוד בגבול.

2. עקביות תגובה שניתן לצפות אותה מבססת את הגבול עבור הילד, יוצרת מצב רגוע ומונעת תחושה של איום. לכן יש להקפיד להגיב באופן זהה ככל הניתן בכל פעם שגבול נחצה.

3. דוגמא אישית: הורה מאבד מכוח ההשפעה שלו אם הוא לא עומד בדרישות שהוא מציב לילדו. "נאה דורש ונאה מקיים" הוא הבסיס להצבת גבולות.

4. לתת חיזוק או פרס על התנהגות טובה: מחקרים מראים שילדים יתאמצו יותר על מנת להשיג פרס מאשר על מנת להימנע מעונש. לכן שלבו, לעיתים, פרס סמלי על עמידה מוצלחת בגבולות. הגדלת דמי הכיס, מתנה ולא פחות חשוב – מילה טובה, יעניקו לילד תחושה פנימית של ערך רלוונטי ורצוי. הכול בהתאם לאופיו הייחודי של ילדיכם.

הגדירו באופן ברור שאינו ניתן לפרשנות את ההתנהגות שאתם מעוניינים לשנות. אמירה כמו "אתה צריך להתנהג יפה", היא הגדרה רחבה מדי שעלולה לגרור וויכוחים ותסכולים. מאידך, "אני לא מרשה לך לדבר אלי כך" היא אמירה ברורה יותר, וניתן להפנימה.

ההנחה של הורים רבים היא שהורה טוב ואוהב הוא הורה מאפשר, והורה אכזרי או עוין הוא הורה שמונע ומגביל. נסו להגמיש עמדה פנימית זו. עולם ללא גבולות אינו חופש, הנאה ושחרור עבור הילד, אלא מציאות של פחד ובלבול, כאשר ההורים לא נתפסים בעיני הילד כחזקים ומגנים. אמצו את ההנחה החדשה: הורה מציב גבולות הוא הורה שומר, מרגיע ומחזק את ילדו.

מיכל אמיר M.A  יועצת חינוכית, פסיכוטרפיסטית, מאמנת משפחות לילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז.

חדש באתר

השארת תגובה

לתשומת לבכן התגובות מוצגות לאחר אישור המערכת


תגובה אחת

  1. אילה הגב

    איך אפשר ליהתכתב מידי פעם לתגובות או שאלות ,עצות וכוו…אפשרי להיתחבר לואצאפ ??

x איזור הפורומים והקבוצות
של קול כבודה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן