בס"ד
שלום רב למנחת ההורים הגב' אתי רוזנצוייג ולצוות המקצועי הרב תחומי
אמרו על בננו בן ה 5 שיש לו סף תסכול נמוך. ברצוננו לקבל מידע בנושא זה האם זה מגיע מסיבה רגשית תמיד או אולי יכולה להיות לזה סיבה נוירולוגית אשמח לקבל בנושא זה מידע עיוני ומעשי וכן שמות של ספרים העוסקים בנושא זה תודה רבה על השירות ותמשיכו לעשות חיל
שלום וברכה
על פי בקשתך נרחיב יותר: סף תסכול נמוך מתבטא אצלו כאשר הוא לא מצליח במשהו לימודי או במשחק שלא הולך הוא יכול להתפרץ בבכי וכעס או כאשר אנו צריכים רגע ללכת למקומות שהוא לא יכול להיות איתנו כמו שירתים וכדומה הוא בוכה הרבה ודופק על הדלת בעיקר מה שמפריע זה כאשר נדרש ממנו מאמץ לימודי מיד הוא מתייאש ובוכה. תודה רבה!
תשובה מאת הגב' א. רוזנצוייג – מאבחנת דידקטית ומנחת הורים, קריאת כיוון- למימוש הפוטנציאל של ילדכם.
הורים יקרים!
מאוד מתסכל להיות עם ילד מתוסכל. עוד יותר מתסכל כאשר המערכת מתוסכלת ומתסכלת אותנו ההורים. אך האם זה נתון שרירותי? ומה ואם כן כדאי לעשות?
תסכול- זוהי תגובה למצב בו משהו לא מסתדר לציפיות, לתקוות, לרצונות שלי. התגובה יכולה לכלול כעס, צעקות, התעקשות, התפרצות זעם, בכי, הימנעות, שכיבה על הרצפה, בעיטות ודוגמאות נוספות.
לכל ילד יש סף אחר, ולכל ילד [וגם מבוגר] הסף עצמו משתנה.
מילד בכלל ומיהודי בפרט נדרשת יכולת עיכוב תגובה, דחית סיפוקים והתמודדות עם קונפליקטים בין רצונות שונים.
סף התסכול אינו נתון שמימי כמו צבע העיניים, גובה או תווי הפנים. אלא יש לנו את הזכות והמצווה להתערבות ולשותפות במעשה הבריאה.
חשוב לבדוק במקרה שלכם ותענו לעצמכם בשביל לחדד את המודעות והתפיסה הרעיונית, כמו את ההבנה מדוע זרמתם איתו עד היום כך:
- איך התפתח?
- האם יש תסמינים לקשיי ריכוז?
- וויסות חושי?
- או קשיים מוטוריים / אחרים?
- מה הרגשות שלכם כלפיו [רב הזמן]?
- מהי הדינמיקה המשפחתית והיכן הוא במערך המשפחתי?
ילדים המתקשים בביצוע ובהפנמה של מיומנויות בסיסיות כדוגמת הרכבה, בניה, ציור ותפקוד עצמאי. עלולים בכל פעולה לחוש כישלון ותחושת חוסר יכולת, תסכול ומשוב עצמי שלילי.
על ילדים אלו [שמאיזו סיבה מצאנו לרחם, לוותר, לעזור, לספק כל מה שהם רוצים] גם מוטלת הבחירה. ובעיקר על הוריהם. כעת כשבנכם בן חמש ויש עוד שנה על לעלותו, בס"ד, לכיתה א' , יש הזדמנות נהדרת להתחיל להכינו לחיים.
הנטיה שלנו כהורים וכמחנכים היא לוותר להם, לתת להם את מבוקשם, לרחם עליהם ובעצם להעביר מספר מסרים לא מודעים לכך שהם מסכנים, לא מסוגלים ובעיקר שאנו, הדמויות האמורות להחוות כיציבות, מוכלות, מכילות ובטוחות בעצמנו, חלשים, מבולבלים, רוקדים ע"פ הילד ובעצם הוא החזק ולא ממש אנחנו.
איך ילד קטן [ואולי מתקשה] חש כאשר במערך המשפחתי הוא מתפקד כחזק והוריו חלשים???
לצד הקשיים, באופן פרדוקסלי, דווקא ילד עם קשיים ועם סף תסכול נמוך צריך ללמוד להכילם. היכולת להכיל את עצמו למרות קשייו [אם ישנם, ואני בכוונה כותבת כאילו יש כי גם ילד מתקשה חובה וזכות היא לנו לחנך ולהכינו לחיים]. והיכולת שלנו להכיל אותו לא מכיל….מתוסכל….מתקשה…..
אחרי ההבנה, כי למען הווה ועתיד ילדינו העלאת סף התסכול היא בחירה נהדרת ומיטיבה עבורו נתקדם לחלקים המעשיים:
כדאי לבחור תחום או שניים המהווים תמרור אדום והזדמנות לצמיחה, להחליט בהחלטה הורית משותפת על שינוי, לאחר שאתם הבנתם והובלתם את חשיבותו להתפתחות ילדכם. לספר לבנכם בשיחה נעימה ונינוחה שמעכשיו הוא גדול, בוגר וחכם ולכן מעכשיו…..ולהיות עקביים מאוד.
המסר המילולי ובעיקר הלא מילולי, האופן בו תתנהגו, תגיבו ובעיקר תרגישו מבפנים, יעברו לילדם ללא מילים.
את השינוי הבא תעשו לפחות אחרי שבועיים ורק לאחר שאתם חשים שהילד חזר לנינוחות שלו.
אל תיבהלו אם הוא מגביר התנהגויות שליליות. זו הדרך שלו לבדוק כמה אתם רציניים, עקביים, חזקים או חלשים….
בנוסף, יש לתמוך בו רגשית [אך לא לוותר לו מעשית] ולהבין את הקושי שלו. ניתן בהתחלה גם באמצעות חיזוקים חיוביים מיידים [אתם מסיימים את המשימה והוא עמד בה בהצלחה, תנו לו עדש עם מחמאה מפורטת על ההתגברות]. בעתיד, הוא יפנים את האמפתיה והשפה הרגשית [אני רואה שמאוד קשה לך….כנראה אתה ממש כועס וכל מה שמתאים ללקסיקון הפרטי שלכם] ואז יוכל, אי"ה, לאומר זאת לעצמו ובכך להירגע באופן עצמאי ולווסת את התסכול לתסכול בריא, מצמיח, אופטימלי.
בדומה לקו המים, אנו מצפים לעליה מתונה, מאוזנת ובעיקר לברכה!
בהצלחה ורב נחת
אתי.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
הסברת ופירטת מצוין את הבעיה, אנמ מאוד מוצאת בסיפור הזה את הבן שלי…
אבל קראתי שוב ושוב את דרכי ההתמודדות ולא הצלחתי להבין, אם לדוגמא הוא צורח ומשתטח מיד כשמתפרק לו משהו שבנה בקפלה לדוגמא, ואני מזדהה עם התסכול שלו, האם זה יעזור לו להירגע? איך מלמדים אותו לשלוט על התסכול ולהתגבר עליו? בדיבורים? איך עוזרים לו לחוות את האכזבה ולא ללמוד להדחיק ו"להתגבר" על הרגש?
אשמח לדוגמא מעשית ומפורטת.