בס"ד
מהו אבחון דידקטי?
אבחון דידקטי הוא תהליך הבודק באמצעות סוללת מבדקים מבחינה כמותית ובעיקר מבחינה איכותית את תפקוד "הילד" מבחינה לימודית. מתוארים בו גם אלמנטים התנהגותיים וקשביים אך אלומת האור מתמקדת בכישורי הלמידה, כמו קריאה, הבנת הנקרא, חשבון, אנגלית, לצד בדיקת המנגנונים המהווים בסיס לקליטת תחומי דעת אלו, כדוגמת: זכרון, עיבוד מידע, שפה, חשיבה, מודעות פונולוגית, שיום ושליפה ועוד.
מטרותיו של אבחון דידקטי:
מטרתו, של אבחון דידקטי, למפות את יכולותיו, קשייו ודרכי העבודה בהם עושה שימוש יעיל. לזהות לקויות למידה, אם ישנן, כדוגמת דיסלקציה [קושי מהותי ברכישת קריאה], דיסגרפיה [קושי מהותי בכתיבה], דיסקלקוליה [קושי מהותי ברכישת חשבון]. בנוסף, על בסיס ניתוח האבחון להאיר את מוקדי הכוח שלו וליצור תוכנית עבודה המותאמת לצרכיו, קשייו ויכולותיו. גם המלצות להקלות והתאמת דרכי היבחנות לסטודנטים מתקשים הם סיבה משמעותית לאבחון.
האבחון הוא עפ"ר הצעד הראשון והכדאי בשרשרת צעדים אותם יעשו הילד והוריו באם יש קשיים/לקויות למידה המפריעות לתהליך למידה להתרחש באופן ספונטאני.
לעיתים תחושת פער, החמצה או פוטנציאל לא ממומש הם התחושה המלווה את "המבוגר האחראי בסביבה" וע"כ הילד נשלח לברור מעמיק.
מי עורך אותו?
האבחון דורש ידע תיאורטי ומעשי מהמאבחן, שליטה בנורמות הגיל, תצפית, מעורבות וידע קודם על המאובחן. מסלולי ההכשרה של המאבחנים תובעניים ודורשים מהמאבחן חמש שנות ניסיון [לפחות] בהוראה מתקנת או בחינוך מיוחד, רצינות, מקצועיות, אנושיות וכישורים קוגניטיביים מתאימים. בנוסף, נדרשת אינטראקציה נינוחה, סבלנות וראיה מערכתית בשביל ליצור אינטגרציה נכונה בין כל חלקי האבחון.
באבחון יש חלקים וכלים מתוך תחומי דעת מרובים. שפה [קלינאית תקשורת], מוטוריקה [ריפוי בעיסוק] ועוד. כלומר המאבחן הוא האיש המרכז את כל המיומנויות ההכרחיות לצורך למידה יעילה. ובאמצעות כלים עם נורמות ארציות הוא בודק את תפקוד הילד ביחס לבני גילו.
חשוב שהמאבחן יכיר היטב את השטח ע"מ שההמלצות תהיינה מקצועיות, ישימות ואפקטיביות.
באיזה גיל ומקרה הוא נערך?
אבחון דידקטי מתאים לילדים ,נוער וסטודנטים המעוניינים לבדוק את יכולותיהם הלימודיות. בדיקת מוכנות לכיתה א' היא לרוב השלב הראשון בו ילד מגיע לאבחון דידקטי [אמנם זכיתי והגיעו אלי פעוטות עטורי תלתלים [לפני גיל 3] עם מוצץ וחיתול בד….אך במקרה זה נדרשתי להרגיע את ההורים [בכובעי כמנחת הורים] ולכוון אותם להתפתחות טבעית ונינוחה במגרשם הביתי.
בדיקת יכולותיו הלימודיות, רגשיות, וחברתיות הן צעד מתבקש לילדים שיש לגביהם ספק אם להעלות אותם לבית הספר או להשאירם שנה נוספת ובעיקר איך ובמה להשקיע ע"מ שישתלבו כראוי וימצו את מלוא יכולותיהם.
בבית הספר פעמים רבות הורים או מחנכים מפנים לאבחון בסוף כיתה א' או בראשית כיתה ב' כאשר יש פער לא מוסבר בתחום כמו קריאה. הילד שהיה כוכב הגן, ספר בפרטי פרטים את התוכן והיה בשל מכול הבחינות מפתיע ולרעה…..בדיקת מנגנונים ייעודיים לרכישת קריאה, בשלב זה, היא הכרחית להבנת פרופיל הילד ולהתערבות מקצועית. הסיכון בילד חכם, מוכשר ומצליח יכול להיות גדול יותר בשל הפערים, תחושת האכזבה, כעס ואשמה המתעוררים בסביבתו ובו –בו ובסביבתו. אבחון יכול להאיר ולהסביר את הגורמים האובייקטיבים שאינם תלויים בילד ובעיקר למקד בתוכנית יעילה.
גיל נוסף בו הורים פונים לאבחון הוא באמצע כיתות היסוד כשרמת ההבנה והדרישות הלימודיות לפתע עולות. ילד שתמיד הצטיין בלימודים מראה ,באופן בלתי צפוי, ירידה לא מובנת…תרתי משמע. באבחון זה ההתמקדות תהיה על תהליכי עיבוד, חשיבה מילולית ובלתי מילולית, זיהוי אסטרטגיות למידה ומטה קוגניציה ובניית פרופיל באמצעותו לומד תוך השבחת ארגז הכלים ודגש על יעילות בלמידה עד לעצמאות.
המעבר משנות היסוד למסגרת ההמשך: תיכון, סמינר או ישיבה דורש, שוב ומהווה מקפצה עימה הפתעות מתחומים שונים. בשלב זה ההורים ובעיקר המאובחן מעוניינים בהקלות, התאמות כלים לסנגור עצמי ואסטרטגיות להצלחה במרב האפשרי. כלים מתחום האימון נמצאו יעילים בקרב אוכלוסיה זו.
חשוב לחשוב!
חשוב לערוך שיחה מקדימה עם ההורים לוודא האם האבחון הוא הפתרון הנכון. פעמים רבות, מפגש עם ההורים , ללא הילד, במודל "קריאת כיוון" הכולל שאלונים מקדימים להורים ולמחנכים יכול להניב תכנית התערבות מצוינת לטווח ארוך וקצר, ללא צורך באבחון ארוך שמשמעותו :כסף, זמן, מאמץ, בושה, אשמה, תקווה ובליל והפנית משאבים יקרים אלו אל הדרך. ואני אומרת זאת כאשר במכוני: "קריאת כיוון" נערכים, בס"ד, אבחוני מוכנות, אבחונים דידקטיים מורחבים, אבחונים פסיכו דידקטיים ואבחוני קשב וריכוז MOXO. אך "בתוך עמי אנוכי יושבת."..ו" עימו אנוכי בצרה". ההורים המקבלים בסיום האבחון צרור עמוס של דפים עם קודים לא מובנים לא יכולים לצאת לדרך. אלא רק מסתחררים כי "לפעמים מרב אבחונים לא רואים ילד"….[א.רוזנצוייג].
לכן,
- תפילה!!!
- דברו מראש עם המאבחנת ובדקו האם זהו אכן הצעד הנכון והכדאי.
- קבלו המלצות על אופן עבודתה.
- אבחון טוב נעשה לפחות בשני מפגשים עם המאובחן ופגישה נוספת לסיכום.
- אין אבחון בלי דוח מפורט כתוב [תחושות בטן ואינטואיציות נשאיר לתחומים אחרים, פחות חשובים].
- סכמו מראש את כל הפרטים, כך תמנעו מאי נעימות [מספר מפגשים, הדרכה לביה"ס ולמורה להוראה מתקנת, עלות מפגש נוסף].
- ההורים אמורים להיות מעורבים בכל השלבים, בתחושת שליטה ובחירה מלאים.
- יש להשתמש גם בשפה דבורה ע"מ שהדו"ח יהיה נגיש גם להורים.
- מומלץ להשקיע אנרגיה בקריאת הסיכומים שאחרי כל תתי תחום ובהמלצות. מרקרו מושגים מעורפלים, כתבו שאלות לברור וכל מה שאתם רוצים לבדוק.
- אחרי המפגש המסכם כדאי לקרוא מספר פעמים את הדוח ולחזור לברור נוסף אצל המאבחנת.
- בקשו מביה"ס ליישם את החלקים שלו.
- זכרו, השלם שווה יותר מסך החלקים המרכיבים אותו, ביה"ס הוא לא הכול, פתחו את הילד והעשירו אותו במגוון חוזקות וכישורים. העצימו את הטוב שבו, טפחו את ביטחונו העצמי ועודדו סקרנות, שמחה, חברה וכו.
- בדקו בעוד תקופה את יישום האבחון.
- כתבו אלי עכשיו [email protected] לקבלת המדריך המלא לפני אבחון -במתנה!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
