"אני לא עשיתי את זה" הוא אמר ועיניו כנות וטהורות. "אני בכלל ישבתי על יד השולחן" הוסיף ברצינות תהומית.
"אז למה יוסף אומר שאתה קרעת את הציור?" המשכתי להקשות, והוא כמעט פרץ בבכי והבטיח שזה לא הוא!
בערב שמעתי אותו אומר לאחותו הגדולה שהציור אמנם לא נקרע על ידו, "אבל תדעי לך שאני אמרתי ליהודה שיקרע ליוסף את הציור, אז זה קצת אני וקצת לא אני".
שמעתי את המשפט הזה והרגשתי בכעס מטפס בתוכי. קראתי לבן יקיר לסדר ושאלתי בכאב: "למה אמרת לי שלא קרעת את הציור?"
"כי באמת לא קרעתי את הציור! יהודה עשה את זה…"
זה אולי לא שקר, אבל גם לא האמת", הוכחתי אותו. ורק בשביל התרגיל, בקשתי ממנו ללכת ברחבי הבית ולאסוף עבורי עשרה פריטים בצבע לבן.
"לא משנה מה להביא?" שאל, ואני אמרתי שכל עוד הפריט בצבע לבן, זה בסדר.
תוך דקות ספורות הופיעו עשרה פריטים. כולם לבנים לכאורה – אבל כשהנחנו אותם זה לצד זה, היה ברור שעשרה גוונים יש לו ללבן.
"אז תסביר לי, מי מהם הוא הלבן האמיתי?"
הילד הסתבך. "אני לא יודע!" קרא, ומיהר לארון היצירות ושלף משם דף לבן ופשוט. "זה בטוח לבן".
"צודק לגמרי", הסכמתי איתו, יש אולי צבעים שנראים כמעט כמו לבן, אבל הם לא לבנים. כי לבן לבן יש רק אחד. בדיוק כך יש כל מיני סוגים של שקרים. יש שקר שחור, ויש אפור מטושטש שגורם לאומר אותו להתבלבל. אבל השקר המסוכן מכולם הוא שקר מתוחכם שמתלבש כמו לבן, מריח כמו לבן, נשמע כמו לבן – אבל הוא לא.
ברוב מוחלט של תחומי החיים, אין צורך במאה אחוז. אם אהיה חכמה שמונים אחוז, אשמח. אם אהיה רגישה תשעים אחוז – מוטב, אם אהיה שמחה שישים אחוז, אשמח בחלקי. אבל אם אומר את האמת תשעים ותשע אחוז – הרי שאמרתי דבר שקר!
אבא, לא סתם בחרת שחותמך יהיה אמת. שהרי כל מציאותך היא הוויה קיימת ומושלמת. אין סטיות, אין טעויות.
גם גוי מבין שלא נכון לומר שקר בוטה, אבל אתה ציווית אותנו להידבק בך ולהדמות לך. ואשר על כן, כל סטייה קלה מהאמת היא ריחוק… והאמת היא אבא, שלא תמיד קל לי להדבק במידה זו. כמה פעמים אמרתי לילד שרצה ממתק: "מצטערת, נגמר" וחבילת הטופים במזווה הביטה בי במבט זועם? כמה פעמים נגשו אלי ברחוב ובקשו צדקה, ואני רק משכתי בכתף ומלמלתי "אין לי, מצטערת" והשקל בארנק הכביד על מצפוני?
כל הסיטואציות האלה הנעות על השטח האפור, משאירות טעם מריר בפה אבל לא מצליחות לטלטל ולזעזע. אילו אי מי היה תופס אותי אחרי כזה מקרה וצועק בפני "הי! תתעוררי! בזה הרגע התרחקת מהריבונו של עולם!!! איזה טופי שווה את זה? איזה חצי שקל מצדיק את הריחוק?!"
אם הייתי שומעת זאת, וודאי שהייתי מתנערת ומתעוררת.
אז למה זה לא קורה? כיון שהאפור הצליח לשכנע אותי שהוא אינו שחור, שיש בו מן הלבן. בדיוק כמו החזיר הפושט טלפיו ומכריז כשר אני.
האפור שכנע אותי שאולי הוא לא צדיק גדול, אבל גם רשע גמור הוא לא.
ריבונו של עולם, הרי אני אמורה לשנוא את האפור פי כמה מהשחור כיון האפור צבוע ומרמה. ובמקום זאת אני טובעת שוב ושוב באפור האפור הזה.
אנא, עזור לי להבחין מהו הלבן בכל הבלבול והטשטוש שמסביב. עזור לי לידבק בו ועל ידי זה להתקרב עליך.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
