אסתר המלכה הייתה יתומה שהתגברה על הקשיים בחייה והפכה לשליחה טובה בבית המלך. פורים מסמל את הטוב שבזמנים, חשוב לזכור כי הוא צמח דווקא מתוך הקושי הגדול מכל הזמנים- גזירת השמד. בדור זה יותר מכל דור אחר אנו חשות את הסכנה של הכחדה רוחנית. ובימי ממלכת פרס היה לכך גם פן גשמי מובהק (גם היום הפסקנו לדבר אבל איום הגרעין מרחף מעלינו…) הנהנתנות של התרבות הפרסית הרווחת, הייתה חלק מהאוויר שנשמנו. היא הקהתה את תחושותינו עד כדי כך, שכשהופיע המלך אחשורוש לבוש בבגדי הכהן הגדול, והציג את האוצרות שגנב מבית המקדש בתצוגה מוזיאונית, לא קמה מצידנו כל מחאה.
גם אנחנו הגענו לנקודה שבה היינו יכולים לומר "איזה יופי, ממש מקסים", על מה שפעם היינו בוכים "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני". הפכנו קהי-רגש לעצמנו לסגוליות שלנו ולצערינו גם לריבון העולמים. שמו של הקב"ה אינו מוזכר כלל במגילה . רק מעטים יכלו להבחין בנוכחותו החבויה בזמן שבו התרחשו האירועים באמת. אחת מאותם מעטים הייתה אסתר. איכשהו, היא ניצלה מאותה קהות חושים.
מבדידות ושכול לפוטנציאל ומימוש
בואנה נכיר את אסתר, כדי למצוא בעצמנו את הנקודה שתוכל לעזור לנו לראות תמיד – כמוה – מעבר לחזות החיצונית שקוראת לעצמה "מציאות". אביה של אסתר נפטר כשהיא הייתה עדיין ברחם אמה; אמה נפטרה בלידתה. כך, היא באה לעולם בלי שייכות לאף אחד.
דודה, מרדכי, שהפך אחר כך לבעלה, אימץ אותה. ניכור ובדידות הם כלים כמו כל כלי אחר, והם ניתנים לנו כדי ליהפך להיות מי שאנחנו יכולים וצריכים להיות. דווקא מעומק נקודת הלבד הזאת, פרח החיבור העמוק של אסתר עם הקב"ה
דווקא בזמנים הקשים אנו חשים "תלויים" וללא מוצא אחר רק אבא!.
שורש המלה אסתר הוא ס-ת-ר. שמה מבטא את עצם מהותה – היכולת לחדור מבעד לחומות ההסתר ולהבחין בה' גם במקומות שאחרים לא היו מסוגלים.
בכל אחת מאיתנו מצויים חללים. במקום להניח להם להוביל אותנו למרירות, בואנה נשתמש בהם כסולם – היום קוראים לזה "למנף"…
אסתר למדה לראות את ה' ואת טובו וחסדו בכל מקום שבו הביטה. היא ראתה בו את אביה היחיד והניחה לשכינתו להנחות ולכוון אותה.
כמו הדס
לאסתר היה שם נוסף – הדסה כמו שנכתב: "הדסה היא אסתר". הדס הוא אחד מארבעת המינים שאנו נוטלים בסוכות. צורתו של האתרוג מסמלת את הלב, הלולב את עמוד השִּׁדרה, הערבה – שפתיים וההדס את העיניים. עיניה של אסתר יכלו לראות את המציאות מבעד למציאות החיצונית.
עלי ההדס אחידים וירוקים. לפני שהייתי קוראת למישהו הדס או הדסה ישנם שמות שמבטאים יותר חן ויופי. הַאֲדָרַת שם ההדס היא כמעט שאיפה לבינוניות אפרורית! אולם המהר"ל אומר שהדמות הצנועה הזו מגלמת בתוכה עוצמה פנימית. דמותה של אסתר הייתה כזאת שבה לא היה שום תפקיד למחיצות השטחיות שמקטבות אותנו ומבדילות בינינו. ככל שאנו מתמקדים יותר בזהות החיצונית שלנו (גיל, הופעה, ועוד) כך אנחנו נפרדים יותר מהאחידות הפנימית שלנו…
בכל אחת מאיתנו יש מעט מן המעט של אסתר, גלי את התכונות הללו בתוכך,
הפורים הזה כבר תזדהי ותמצאי את מעלותיה התרומיות של אסתר המלכה – כן זו מהמגילת אסתר בגן טובה!
פורים שמח!
א. יהב
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאן
תגובה אחת
מאמר מדהים, תודה רבה.