מוצ"ש,
אין לה מוטיבציה לנקות משבת,
כי פשוט אין לה.
וגם אין לה תשובות,
כי פשוט אין לה.
והיא גם לא חייבת לדעת.
פשוט, נתון אחד קטן.
אין לה כח לסדר את הבית משבת.
יש לה כח למלא דברים.
לכל החלומות והתשוקות שלה.
היא הכל רוצה למלא,
אבל הבית יחכה.
והוא יכול לחכות.
כי עכשיו אין לה מוטיבציה.
והיא לא מחפשת לשאוב כוחות מאיפשהו.
כי לא בא לה.
מותר שלא יהיה בא לסדר.
מותר.
אנחנו כל כך רעים עם עצמינו,
לא רכים וטובים.
בטוחה שד' מסתכל עליה,
ושמח בה, עם הסיר המלוכלך של הטשולנט בשיש.
עם כל המשחקים (במקרה הטוב) משבת בסלון.
הוא מחבק אותה, צוחק ומבין אותה.
כמה כח הוציאה השבת, פיזית נפשית.
להיות עם הילדים נוכחת כל השבת זה הרבה.
הרבה מאד.
ועכשיו אין לה מוטיבציה וזה בסדר
וזה טוב.
היא לא יודעת מה יקרה, היא רק יודעת.
שתלך לישון ככה עם הבלגן,
ותהיה עדיין טובה,
ועדיין ראויה לכל כך הרבה הערכה.
כי היא טובה,
אמא יהודיה.
אמא של שבת,
וגם של מוצאי שבת.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
מזדהה ממש. אהבתי עד מאד