לקראת החג הזה נחלתי ושיכללתי בתוכי את מלחמות היהודים.
🙂: השנה אני לא עושה עוגת גבינה. ממילא מתחרבש לי הכל ויוצא לי פלטת גבינות במקום עוגה. השנה אני אקנה. או שאעשה ככה משו פושט שאני מכירה ומצליח לי . (החלטית ונחושה)
🙃: אוף אבל כלכך בא לי לחדש קצת, ולהצליח כמו שמצליח לכולן.
(תחנונית משהו)
🙂: גם ככה את נשארת כל שבוע עם ארסנל של עוגות שנשאר משבת . אי אפשר כל שבוע להכין כדורי שוקולד וטרייפל מהשאריות…..
(הקול ההגיוני מבצבץ)
🙃: נו, אז נתפשר אני אכין אחת. משו אולי מהעיתון. אולי מהקלסר שלי.
(נסיונות שכנוע של שטיח מגולגל)
🙃: שום עוגה. את קדחת באפיה תשאירי את זה למי שיודע.
(סימן קריאה)
🙂: אבל אני כלכך רוצה לציין את החג הזה. ואין לי הרבה איך. אני מציינת אותו בגשמי, בעוגות, באוכל, בפרחים,וכך הופך הגשמי לרוחני ואני מרגישה חלק מהחג.
(אוףףף באמת שאני רוצה. באמת!!!)
🙃: חבל על המצרכים. עדיף שתקני.
(הפרגמטית)
🙂: נו מהההה, היו פעמים שהצליח לייייי
(נלחמת על טיפת הכבוד האחרונה …)
🙃: כמו הפעם ההיא עם הטראפלס שוקולד שנמרחו לך בתוך הגבינה ויצאה לך עוגת שיש אפורה עם חומרים יקריייים להחריד ופי שש זמן עבודה?!
תכיני עוד סלט במקום.
(מתארגנים לפשרה. קמפ דייויד נהיה פה)
🙂 אני כלכך רוצה להרגיש את החג. להיות חלק.
(מדגדג לי ב"הרגיישים")
ואז, קרה נס, ואלחנן התערב בשיחה הפנימית שלי:
אמא, חג השבועות מעולם לא ביקש עוגת גבינה.
אני: אז איך אכבד את החג???
הילד: תנוחי קצת יותר.
תיכנסי לחג רגועה יותר.
אני : 😶
🙂🙃🙂🙃:
מכינה עוגה שאני מכירה, מוותרת על ניסיונות, על שיגעונות, על הרצון להיות מיוחדת, על המחמאות שכיוונתי לקבל
מכבדת את החג בשלווה, במחשבות, בהתחברות לרות, בחיוכים, במשחק עם ברכי ואדם שבאו לבקר היום, בהשלמה פנימית שאת התמונות היפות של העוגות והפשטידות מהעיתו ן- אני אתלוש ואתלה בבית לקישוט, ואני ובני ביתי, ניכנס ונלך לחגים ארוכים טובים ולשלום.
וגם השנה,
כמו בכל חמישים ושלוש שנותי,
מתכוונת לומר בהתרגשות ובשמחה בעזרת השם
נעשה ונשמע
מתוך הודיה ואהבה
להשם ולתורה!











2 תגובות
איזה כיף לקרוא אותך.
בול אני!