שנים רבות הייתי שפחה ! השתעבדתי ל : רצפה , לארונות למראות ולפינות . אך לא הסתפקתי בכך . צירפתי אלי צוות עבדים מקצועי . תיזזתי אותם מכאן לשם , נתתי להם לאכול מנות קרב ( מה רע ?) ולא הרפיתי עד שנפלנו כולנו באפיסת כוחות . הייתי בשבי ! נכלאתי בחומות החשיבה שיצרתי לעצמי . באמת!
בתמימות !
הייתי בטוחה שכך צריך לעשות .
אישית – לא חשתי שבויה , הרגשתי בסדר גמור – אך כשהתבוננתי במשפחה שסביבי , בסבל שנגרם להם , התחלתי לחשוד שמשהו כאן לא בסדר ! הקב"ה רוצה שנהנה ונשמח . לא ייתכן שתהייה כאן מצוה הבאה בעבירה . לא יתכן שרצון השם יתברך שאנשים סביבי יסבלו בגללי . משהו לא הסתדר לי …
ואז … הרמתי טלפון לרב . כבוד הרב , שאלתי בתסכול , מה ההלכה אומרת שצריך לנקות לפסח . מה חובה , מה חומרה , מה תירוץ ומה המצאה ???
הרב ענה לי בסבלנות . נתן לי הוראות קצרות וברורות , וניגשתי במרץ לעבוד !!!
וראו זה פלא ! תוך שלשה ימים ( נו – בערך , כמובן ) מצא לו החמץ מקום של כבוד הרחק מביתי . ופתאום שבו בני המשפחה לתחושות של פורים :" לי'הודים הייתה אורה ושמחה …" , ומה ששאלתן לגבי הניקיון ??? אהה! לזה השארתי את שלש מאות חמישים וששה הימים הנותרים של השנה – כי באסרו חג של פסח – אני מעדיפה גם לא לנקות…
מאחלת לכולנו יציאה מהנה המייצרים שיצרנו לעצמנו !
שלומית
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
