חיים (שם בדוי), ילד בן 10 הלומד בכיתה קטנה (רגשית) בבית ספר רגיל, הכיתה מונה עשרה ילדים עם לקות למידה וקשיי התנהגות קשים. חיים סובל מהתפרצויות זעם, חוויה של דחייה בכל מה שקשור ליחסים עם חבריו, קושי מול דמויות סמכות וקושי לעמוד בכללי בית הספר והכיתה. הוא נוטל ריטלין עקב בעיית קשב מאובחנת. לאחרונה הוא אף חווה סוג של חרם חברתי מצד כמה מחבריו ומדמות בולטת בכיתה וכתוצאה מכך הוא הפך לילד דחוי.
חיים הוא בן יחיד לאמו, ולו חמישה אחיות בוגרות האב אדם חולה מבחינה נפשית והאם מתמודדת לבדה עם גידולו של חיים ועם אחזקת הבית.
במסגרת עבודתי כתרפיסטית בבית הספר שבו הוא לומד, אני פוגשת אותו אחת לשבוע באופן פרטני ובנוסף במסגרת קבוצתית של כיתתו, על כן נתייחס לכיתה כקבוצה. ההיכרות שלנו נמשכת יותר משנה.
חיים מתמודד עם קושי גדול לווסת את רגשותיו, עם סף תסכול נמוך, עם דחייה חברתית ועם קשיים בתקשורת חברתית שבאים לידי ביטוי בתוקפנות, בחוסר רגישות לצד השני.
כיוון שחיים מתנגד בחדר הטיפולים להתבונן אל תוך עצמו וללמוד לנהל את רגשותיו, חשבתי לנצל את העובדה שאני מטפלת בו גם במסגרת קבוצתית, שבה גם שאר החברים זקוקים להתערבות בתחום ניהול כעסים, ובעצם לייחד כמה מפגשים קבוצתיים לעבודה טיפולית על רגש הכעס.
לאור כל זאת, תיאור של חברי הקבוצה והדינמיקה הכללית בה:
הקבוצה מונה שבעה בנים (כולל חיים) בכיתה ג'. התלמידים סובלים מלקויות למידה שונות, חלקם מאובחנים עם קשיי קשב וריכוז ומטופלים תרופתית. כמו כן, רוב הילדים בעלי סף תסכול נמוך ונוטים לרגזנות ולהתפרצויות של אלימות מילולית ופיזית לאחר שמשחק משותף עולה על שרטון, או כאשר הם חווים תסכול כתוצאה מחוסר הבנת חומר הלימוד, מול הצבת גבול של המורה. המצב הזה יוצר בכיתה כאוס ותחושה של איבוד שליטה. כאשר ילד מפסיד במשחק, הוא יפרק את הצעצועים, יבעט, דבר שיגרור את השותף לצעוק בחזרה, מיד באים עוד ילדים "להגן" על החבר שלהם וכך מתפתחת קטטה והילדים מתקשים מאד לזהות שהם בעצם כועסים על כל מיני מצבים שנוצרו ולבטא את הכעס שלהם בדרך ראויה ומווסתת. אציין שחלק מילדי הכיתה מתקשים גם מבחינה שפתית וגם ההבעה העצמית שלהם נמוכה ודלילה.
אזכיר שוב שחיים (כחלק מילדי הקבוצה) הוא ילד עם קשיים בהיבטים רבים ובמיוחד בכל הקשור לניהול הכעס, התוקפנות שלו ובעיקר מתקשה לווסת את כעסיו, כיוון שאינו מודע לעולמו הרגשי ומתקשה להמליל את המתרחש בנפשו. עקב כך ראינו לנכון לקחת את רגש הכעס ולהקדיש לו מפגש או יותר ולעבוד עליו בצורה ברורה וממוקדת.
הטקסט הסיפורי שאשתמש בו בתיאטרון הבובות במפגש ה קבוצתי צריך להתאים לעבודה עם כיתתו של חיים מתוך התחשבות בשני הגורמים: חיים והכיתה.
חיים חווה המון תסכולים בבית ובחברה ואינו יודע לווסת את רגשותיו. סף תסכולו נמוך ואינו מגיב בצורה מותאמת לכעסים, ואלו רבים. הכיתה בה חיים לומד צריכה לרכוש דרכי התמודדות מולו, להתמודד עם הכעסים והדחייה שהוא מעורר אצלה, ולווסת תחושות ובפרט את הכעס.
בטקסט אנו פוגשים ילד הנתקל בסיטואציה מרגיזה ומכעיסה, ובעיקר מתסכלת מאוד. הילד מגיב תגובה ראשונית חסרת שליטה, תגובה הרסנית שאינה מקדמת, ואז גורם חיצוני (במקרה זה, זוהי אמו) עוזר לו למצוא פתרון למצב המכעיס.
אביגיל וענונו – בתהליך הכשרה בפסיכולוגיה קלינית. בעלת MA בפסיכודרמה בטיפול בהבעה ויצירה. קליניקה בבני ברק. מטפלת בנוער, מבוגרים וילדים. קבוצות ופרטני. ליצירת קשר: [email protected] 0547097874
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
