טובי ברון כותבת לך "המסע": החגים עברו וטוב שכך…

"איך אפשר להיות אך שמח כשבלב אך עצב ועצבים?" טענה באוזניי החברה המפורסמת (והמרירה) מההשתלמות.אחת לשבוע הייתה מגיעה דורית מחיפה לירושלים. מתחת למעטה המריר והציני שכנה נשמה מתוקה של בחורה שכבר כמעט עשר שנים מתחננת לבנות את ביתה בישראל ואפילו מחוצה לה.הוריה של דורית בעלי תשובה חוצניקים. יראתם קדמה לחכמתם וזה אמר הרבה. כי חכמתם הייתה הרבה מעבר למה שהכירו בטכניון בחיפה. כשבאה בתם לפרק השידוכין הם גילו את הצד השני של השמרנות החרדית… "מה זה משנה מאיפה הסבתא באה? ומה פירוש חצי חצי? ואם כבר אמרנו שנלך על בחור ממוצא ספרדי אז התחילו השאלות מאיזו עדה? מאיפה במרוקו? מה זה? באמריקה אין דברים כאלו…"- כך הייתה אמה של דורית מתלוננת במבטא כבד כשהייתי באה לביקור קל…דורית לא ישבה על המרפסת לחכות ששדכנים רחמנים בני רחמנים ייזכרו בה. היא הייתה סגנית מנהלת באיזור הצפון. בנוסף למדה דרמה טיפולית. עם השנים היא מילאה את המגירה בתארים, את חשבון הבנק בכסף ואת הלב בדמעות.חיכיתי לפגישתי עם דורית אחרי החגים. רציתי לספר לה על מלכי מבני ברק. "אפשר להיות בת 28 בלי להתמרמר על גזירת הבורא" שמעתי את עצמי אומרת לה בטלפון. "אם התקשרת כדי לייסר אותי תרדי מהקו. יש לי מספיק חומר בשביל דיכאון". – "דורית, אל תעצבני אותי. אנחנו נפגשות עם מלכי ליד הברזים בכותל".מלכי כמו שציפיתי הייתה מעניינת, חמה ורוחנית. "אין לי מושג מה הרבש"ע עשה עם הארבעים יום שלי. אני יודעת בוודאות שהוא לא זרק אותם" להטה מלכי אל תוך עיניה הבוכיות של דורית."תקשיבו, יש לי חברה מבוגרת שנסעה לאמריקה לתקופת שידוכים. היא חזרה לארץ כדי לשבת שבעה על אמא שלה. אני רוצה לבלות איתה בתפילה בשבת הקרובה ברובע היהודי. תצטרפו?" "מתאים לי" עניתי."יהיה לי כוח לקום בבוקר אחרי השבת הזאת? בת כמה היא?" הקשתה דורית"יותר קרובה לארבעים מאשר לשלושים" –"אני לא באה" סיכמה דורית.פגשתי את קיילא בדירה ברובע היהודי, בחורה מרשימה נדירה בעוצמתה וחכמתה. היא עמדה בראשו של מוסד חינוכי גדול עד לפני חצי שנה. אביה כיהן כרב קהילה. "מה קורה? הבחורים עיוורים? השדכנים אילמים? איך יכול להיות שבחורה כזאת מושלמת עדיין מעוכבת?" חשבתי בשתיקה.משהו באווירה גרם לה לדבר. קיבלתי אז שיעור שלא אשכח לעולם, ובע"ה גם אתם לא תשכחו אותו."אמא חלתה במחלת כליות שדירדרה אותה באופן מהיר ונדיר. היא לא רצתה שאדע מהו מצבה האמיתי כי היא חשבה שכדאי לי להישאר באמריקה לתקופת שידוכים. כולם סיפרו שהיא הזהירה אותם לא להדאיג אותי. סמוך לפטירתה עודכנתי על מצבה האמיתי ועד שהתארגנתי עם הכרטיס היה מאוחר. מי שהכיר את אמא ידע לומר שהצער מהשידוכים שלי גמר אותה. הכליות והלב לא עמדו בכאב" סיכמה קיילא בחנק.שתקנו. מישהי מאיתנו זימזמה את השיר "daddy dear" – "אבא יקר כמה עוד מקום יש בכוס הדמעות שאצלך?" קיילא המשיכה: "אני רוצה לספר לכן משהו שלא סיפרתי לאף אחד" תלינו בה עיניים מלאות אמפטיה והיא קיבלה כוח: "לפני כמה ימים חלמתי שאני רואה את אמא שלי בחלום. היא נראתה בריאה ורגועה. שאלתי אותה לשלומה והיא אמרה שמאד טוב לה עכשיו ואז בכיתי בחלום. אמרתי לאמא שאני לא באה בטענות על שום דבר רק דבר אחד. אני לא מבינה איך יכול להיות שדווקא היא, שהייתה ארגון חסד מהלך, נפלה למשכב והייתה לסיעודית בסוף? למה הגיעו לה כאלה ייסורים?" קיילא עצרה את שטף דיבורה, לקחה אויר והמשיכה. "אמא הביטה בי ואמרה שלוש פעמים)!( 'הייסורים הללו הצילו אותי כאן. אין לי מושג מה הייתי עושה אם הייתי מגיעה לכאן בלי הייסורים הללו. הייסורים פה שווים הרבה'".נאלמנו. זה לא שיעור יהדות של מורה שקראה בספר "גדול". זהו שיעור מחייה של חברה שפוגשים ליד השולחן."איך נפרדת ממנה?" שאלה מלכי. קיילא התנשמה והמשיכה: "שאלתי אותה, 'אמא מה יהיה איתי?' והיא הביטה ישר לתוך עיניי ואמרה לי שהיא לא דואגת. אי אפשר להאמין שהיא לא דואגת. והלוא כאן בעולם נגדע פתיל חייה מרוב דאגה ושם בעולם האמת היא לא דואגת…""וזהו? ככה זה נגמר?" התאכזבה מלכי "לא, ממש בסוף, לפני שהיא נעלמה היא אמרה לי לשאול את אחי הגדול מה לעשות"."הוא מורה הוראה?" העזתי להתערב. "לא, הוא היחיד שמצדד בעד ההשתדלות שמעבר לים. אינני מסוגלת לחשוב על עלייה על מטוס, חיפוש עבודה וזיווג והוא בלי לשאול אותי ניגש למרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, תיאר את התמונה ולטענתו קיבל חיזוק לכיוון של נסיעה לארה"ב"."אז תסעי ותצליחי" – סיכמה מלכי.השבת עברה. המסר לא… ידענו שהייסורים שווים ושחייבים לשנן זאת ומי שיודע את האמת כבר לא דואג.קיילא עלתה על מטוס והתארסה כעבור חודשיים. היא באה לארץ להתארגנות של לפני חתונה. נפגשנו והפנמנו את המסר שאמא שלה העניקה לכולנו. "הייסורים מצילים אותנו". כשראיתי את התמונות מהאירוסין הבנתי עד כמה הייסורים מכוונים אותנו אל התכלית האמיתית. הבחור היה נשוי לתקופה קצרצרה. הוא הפך חרדי לדבר השם. הסובבים נשארו בכיפתם הסרוגה. תורה וגדולה מתאחדים בשולחנה המאושר. כשצעדה קיילא אל חופתה בכו גם הקירות. פחות משנה אחר כך היא חיבקה תינוקת על שם אימה ושוב ידענו שאין מה לדאוג.היא עברה לגור מעבר לים והחלה לנהל שם את הסמינר הכי חשוב ואת ביתה העמוס והמאושר בלי עין רעה.נשארנו בארץ ישראל רווקות ומצפות אבל לעולם לא ממורמרות….

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאן

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

טובי ברון כותבת לך… המסע פרק א' "טוב שלאה אמנו לא קראה את המדור שלך, כי אז היא הייתה מתחתנת עם עשיו, מה קרה לך?!" טובי ברון כותבת לך…המסע פרק ה' ”אבא תעזור לי” טובי ברון בטור מטלטל… טובי ברון: "איך זה יכול להיות? למה כולן מתחתנות בקלות ורק אני עושה בעיות?"