סוציומטריה: טיפול פרטני או קבוצתי?!

שיתוף ב email
שיתוף ב print

בס"ד

אחת ממילות המפתח בטיפול קבוצתי  היא "סוציומטריה".

הסוציומטריה היא מדע החוקר מערכות יחסים בין אישיות. הסוציומטריה בעצם בודקת את משלב הקשרים בין הפרטים בקבוצה-לכן זה נקרא "מארג חברתי" האופן בו הפריטים יוצרים מארג חברתי.

קבוצה אם כך היא מארג חברתי, מהי הקבוצה?

קבוצה היא בעצם כל מערכת חברתית שלמשתתפים באותה קבוצה יש קריטריון אחד מוסכם לפחות על מנת להיות ביחד. (למשל –חוג בישול-כולם באו ללמוד בישול).

קלרמן מדבר על כך שמס' המשתתפים המומלץ בתרפיה קבוצתית הוא 8-10 משתתפים.

עיניה ארצי אומרת שפסיכודרמה אפשר לפתח בקבוצה בכל גודל, הפרוטגוניסט יכול לעשות שירות טיפולי לכולם, רק צריך שהפסיכודרמטיסט יהיה טוב…אבל צריך שהפסיכודרמה לא תהפוך למופע לשאר המשתתפים על חשבון הפרוטגוניסט, לכן בכ"ז רצוי לעבוד בקבוצה של עד 12 משתתפים. יש קבוצות פסיכודרמה בבתי חולים לבריאות הנפש, קבוצות פסיכודרמה לאסירים, קבוצות פסיכודרמה בבתי ספר, במכונים לפריון האישה ועוד.

לקראת סוף הפרק מביאה עיניה ארצי טכניקות סוציומטריות לקבוצה:

סוציוגרם בפעולה- כפי ששיתפתי קודם- מניחים יד על כתף של חבר ע"פ קריטריון שנבחר ע"י הקבוצה או המנחה וכו'

עימות- בפעולה- בירור בין שני משתתפים, יש צורך בהסכמה של שניהם לערוך דבר כזה.

פיסול-יצירת פסל קבוצתי משותף שהוא הרבה פעמים משקף את מערכת היחסים בקבוצה. (עם ילדים בגן אני נוהגת לעשות זאת רבות-אפשר לצלם אח"כ ולראות מי התחבר למי, צורות עמידה, תנועות גוף וכד') ומתוך הפסל אפש' לצאת לפעולה נוספת.

סוציודרמה- פסיכודרמה שהפרוטגוניסט שלה הוא הקבוצה עצמה. אנו משתמשים בטכניקה זו כאשר לכל הקבוצה יש איזשהו נושא שמעיק על כולם.  נושא קבוצתי, או למשל נושא שהוא מחוץ לקבוצה- משהו שמתרחש בחדשות במדינה וכד' היא משפיעה מאד על האמון בקבוצה ועל תחושת הלכידות מלבד ההקלה בהתייחס לנושא עצמו, כל זאת בתנאי שהיא נעשית בצורה נכונה.

זאת ועוד, ישנן גם טכניקות סוציומטריות גם לעבודה בטיפול פרטני.

כפי ששיתפתי קודם אני נוהגת לבקש מילדים בעבודה פרטנית לצייר אטום סוציאלי-חברתי או ריגושי. ואז אפשר לחקור אותו או להעמיד אותו בחדר עם בובות/כסאות.

גרעין חברתי- שהוא המבנה החברתי הקטן ביותר שאליו שייך האדם, הילד מפתח כמיהה לאיזון בגרעין החברתי שיאפשר לו קיום ולשותפים שלו. דובר ע"כ שהאטום החברתי בעצם מושפע משני תחומים- מערכת חברתית ראשונה- משפחה, ומערכת חברתית חיצונית-עם, קהילה וכד'

-בעבודתי אני נוהגת לבקש מילדים פעמים רבות לצייר לי את "האטום החברתי שלהם" ולסמן בחיצים אל מי היו רוצים להתקרב וממי היו רוצים להתרחק…וכו' שיח זה גם מלמד אותי על אופי הקשרים שהילד יוצר וגם על הצרכים החברתיים שלו, למה הוא זקוק, כלומר זה גם אבחוני וגם טיפולי.

שלחי פוסט זה לחברה

שיתוף ב whatsapp
וואטסאפ
שיתוף ב email
דוא"ל
שיתוף ב print
הדפסה

חדש באתר

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.