אמהות מורכבת

"שימי את זה מאחורייך, תקווי לטוב ופשוט תמשיכי הלאה" אמרה לי חברה אחת. "תשלימי עם זה ודי", אמרה אחרת. "תתעלמי, תתרכזי רק במה שיש" כתבה

הוא מושך לה בחצאית, היא חוטפת לו את המשחק. הוא מרביץ לה חזרה, היא מגיבה לו במילים בוטות, שניהם בוכים עד לב השמיים ולוטשים עיניים

"ואז הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה"- היה המשפט שעלה במוחי אחרי שקראתי חלק מהתגובות שקיבלתי בעקבות הטור הקודם.   כבר לא ידעתי

הגיעה אלי מטופלת עם דמעות בעיניים שכמה מילדיה הבוגרים חדלו באופן פתאומי לדבר איתה, שניים מהם הם ילדים ש"ירדו מהדרך" ושניים אחרים "חזקים מאוד בדרך"

ארבע אחר הצהריים. התארגנות אחרונה לקראת הבת מצוה. שתי דפיקות בדלת. את שם. עם המדים, הנשק, הקיטבג, ועם לב פועם. הבטתי בך, והרגשתי מהו אושר.

מחר בע"ה, מסיבת הבת מצוה לאחותך הקטנה והיחידה והמתגעגעת. אני יושבת לצפות במצגת שהכנתי עבורה. ביקשה שיר ומצגת, כמו כל הבנות… פתחנו אלבומים, בחרנו שיר,

"אני לא מסוגלת להסתכל עליה" "בעלי לא מוכן לקבל אותה" "אני מתביישת בה" " אני כל כך כועסת!" הם רק חלק מהתגובות שאני מקבלת במייל

אתמול בערב ביקרתי בבית הספר טיפסתי במדרגות המוכרות עברתי את המפתן, העפתי מבט אל השלט בכניסה והדחקתי פנימה את כל סערת הרגשות. אסיפת הורים. הנה

אני מוצאת את עצמי שוב, בפעם המאה, יושבת על הספה וממתינה. שתפתח הדלת. שתכנסי. שתגידי "הי אמא, חזרתי!" ותעיפי את התיק שלך על השולחן ואת

"תגידי תודה שלפחות יש לך ילדים" אמרה לי מישהי שאין לה. "תגידי תודה, שלפחות יש לך בעל" מצאתי את עצמי אומרת למישהי אחרת שקבלה באוזני