את כבר נותנת כל כך הרבה. בואי תעשי את זה מדוייק.

נתינה אמיתית ומדוייקת

למה לא תמיד זו ההרגשה? כנראה שלא נתת. לפני שנדבר על נושא נתינה. דבר ראשון נסנן כל מיני נתינות שהן לא נתינות אמיתיות. הן לא נתינות מרצון ואהבה. אני אתן דוגמא: ישנה אשה שלא מסוגלת להגיד "לא". אם מבקשים ממנה עזרה. גם כשלא מתאים לה או לבעלה שתעזור כרגע. היא פשוט לא מסוגלת להגיד לא. אם מבקשים ממנה להכין עוגה אף פעם לא תסרב כי היא לא מסוגלת לומר לא. נתינה כזו זו לא נתינה מרצון. זה לא באמת שהיא מעוניינת כרגע לעזור או להכין עוגה היא פשוט לא נותנת, היא מאפשרת לשני לקחת. נתינות כאלו לא יפתחו בה את שריר הנתינה. (אולי כן יפתחו שריר בסגנון אשה מנוצלת ומתוסכלת שמנהלים אותה ולא היא מנהלת את עצמה)

נתקלים בזה הרבה בין הורים לילדים. ילד מבקש שוב ושוב שרוצה עוגיה. לבסוף אמא מסכימה. אי אפשר לומר שאמא נתנה עוגיה. מבחינתה היא בכלל לא רוצה לתת כרגע עוגיה אך היא אפשרה לילד לקחת. יכולים להיות ילדים שהוריהם מפנקים ונותנים כמעט כל מה שהילד שלהם מבקש אך הילד לא חווה נתינה מצד ההורה אלא לקיחה מצידו. לכן חשוב מאוד שהנתינה תהיה מרצון, מבחירה שלי לתת. ומומלץ ביותר שבנוסף לרצון לתת אני גם יזום את הנתינה. בפרט לאנשים שלא מסוגלים לומר "לא".

כשמבקשים מהם משהו. לא לענות מיד תשובה. לחשוב כמה שניות. ובמקרים שאפשר אפילו לומר: אני יחשוב על כך ויחזיר לך תשובה. זה נותן לי הרגשה של שליטה בהחלטה. והשני חווה במקרה הזה את הבחירה שלי לתת. וכך השני מרגיש שקיבל.

גם במישור הזוגי זה אותו עיקרון. אם בכל פעם שהבעל מבקש אני מסכימה. אם אני מסכימה בגלל שאני לא מסוגלת לומר "לא" זו פשוט לא נתינה זו לקיחה מצידו וזה גם מה שהוא יחווה, הוא יחווה שאני מאפשרת לו לקחת ממני אך לא יחווה נתינה מצידי. ובכלל הנתינה תהיה מושלמת יותר כשאני יוזמת את הנתינה. אפילו בשינוי קטן של משפט. אני יכולה לשנות הרבה. לדוגמא במקום שבעלי ישאל מה אוכלים היום ארוחת ערב. אני אשאל מה תרצה שאכין לארוחת ערב.

ושוב גם פה. אם הוא מבקש משהו. לחשוב כמה שניות ואז לענות תשובה. ואם אפשר וזה מתאים גם לענות תשובה מאוחר יותר זה מומלץ. בהדגשה שזו טובתו של הבעל. שאכן קיבל ממקום בוחר ונותן ולא הייתה כאן לקיחה מצידו. אצל הבעל זה כמובן צריך להיות ממקום של כבוד. (נושא הכבוד הוא ארוך וצריך דיוק)

יש עוד סוג של נתינה שזו נתינה על מנת לקבל. כמו שאני התחשבתי בו, אני מצפה שאחר כך הוא יתחשב בי. אני קניתי לו מתנה ליום הולדת ובסתר ליבי אני מאוד מצפה שבעוד חודש כשלי יהיה יום הולדת הוא יקנה לי מתנה.

מותר לחשוב ולקוות אולי יקנו לי מתנה.

אך אם ישנה אכזבה גדולה שיושבת על ההרגשה. אני קניתי לו מתנת יום הולדת למה הוא לא קנה לי?. זו הרגשה שמראה שלא הייתה פה נתינה אמיתית אלא עסקה. נושא העסקאות קיים הרבה גם בין הורים לילדים, אם תאסוף את המשחקים אתן לך סוכריה. זו עסקה ולא נתינה. נתינה של אהבה זו נתינה חינמית זו נתינה ללא תמורה (כמובן זו נתינה עם גבולות).

נתינה אמיתית זו נתינה מתוך בחירה, אני בוחרת לתת ואני שמחה שמחה גדולה מעצם הנתינה ולא מחכה לתמורה. אם אדם נותן ויוצא בהרגשה רעה מהנתינה זה אומר שהוא נתן לא ממקום נכון. הנתינה הייתה לא מבחירה או לא חינמית. כדאי לשים לנגד עיננו את העבודה מול ד'. אני נותנת כי ד' רוצה שאתן. ד' רוצה שאשביח את עצמי ואת מידותי. ולא משנה מה השני יגיב.

פעמים ניתן לראות אשה שמאוד השקיעה בנתינה לבעלה ואם הוא לא פרגן על המאמץ או לא קיבל את הנתינה שלה מאוד בשמחה. היא יכולה ליפול למחשבה למה נתתי, חבל על ההשקעה, סתם בזבזתי זמן וכח. נתינה כזו שאני מרוצה שנתתי רק אם הוא יפרגן. זו גם סוג של עסקה. אני צריכה לשמוח מעצם זה שהשקעתי בעצמי להיות אדם נותן. אני גדולה מהחיים שאני מפתחת את שריר הנתינה. ומזכירה לעצמי שזו עבודת ד' שלי. ולא קשור מה השני יגיד או יגיב.

צריך לזכור שבניית בית יהודי זה בבחינת בניית משכן. בבניית המשכן כל אחד רצה לתת מעצמו כמה שיותר כפי יכולתו. אף אחד לא אמר: למה שאני אתן כ"כ הרבה והשני לא. או השני נותן כ"כ מעט. כל אחד הבין שלתת לבניית המשכן זו זכות זו גדלות. זה משהו ענק שאני רוצה לזכות בו. כך בבנין הבית נתרכז בנתינה. ברצון לתת כמה שיותר. אני אחשוב מה יוסיף לבית שמחה, מה אני יכולה לתת לחיזוק הקשר.

אפילו נתינה מאוד מפתיעה כמו: אולי נזמין את ההורים שלך לביקור בחול המועד, זו נתינה ענקית לקשר. אפילו נתינה קטנה בחשיבה על השני הייתי בקניות וקניתי את העוגיות שאתה אוהב. ראיתי שהצטננת הכנתי לך מיץ תפוזים זה מלא בויטמין סי שמחסן מפגעי החורף. וככל שנשים את הלב בנתינה, הנתינה תהיה מושלמת יותר. גבוהה יותר ובונה יותר. בנדבת המשכן הרבה נתנו זהב אך הזהב של מי ישמש לכרובים וזהב של מי ישמש לדלת… הכל היה לפי כוונת הלב שהיתה בנתינה. ככל שהיתה בנדבת המשכן יותר לב כך הנדבה הגיעה למקום גבוהה יותר.

לסיכום: ניתן כמה שיותר מנדבת הלב מתוך רצון אמיתי לתת. מבלי לצפות לתמורה או נתינה במקביל. וכמובן שכמה שתתני יותר, את זוכה יותר. ולוואי ונזכה לתת כמו פרח. בלי גבול, ללא תמורה. לתת ולתת סתם כך כי אני פרח.

יש עוד סוג של נתינה והוא: תני לבעלך לתת לך. זה נשמע תמוה. אך האמת היא שלהיות מקבל זה לא משהו שלא עושה כלום להיות מקבל זה להיות כלי שמכיל את השפע. איך אני יוצרת את הכלי הזה? ע"י שאני מודעת לכך שאני חסרה וטוב לי שיעניקו לי. אני צריכה להרגיש שחסר לי. ואני רוצה שיעניקו לי. אם אני ארגיש שלא חסר לי כלום ואני לא צריכה שיעניקו לי, אני באמת לא אקבל כלום. מעבר לזה שאני לא אקבל כלום וזה יהיה לי חסר באמת. גם אם אני מרגישה שזה חסר לי וגם אם אני מדחיקה ואומרת, לא חסר לי. האמת היא שהאישה צריכה לקבל מבעלה עזרה, עצות, מתנות, תשומת לב, אהבה…

חוץ מהמישור שלי. יש את המישור של הבעל. לבעל יש צורך לתת לאשתו. וכשהאשה מקבלת מבעלה היא נותנת לו משמעות בחיים. היא נותנת לו את ההרגשה שהוא יכול לשמח אותה. וזו ההרגשה מאוד טובה לבעל כשיש לו אפשרות להוסיף לאשתו משהו. וזה כמובן יכול להיות במגוון תחומים כמו: להוסיף לאשתו ידע הלכתי או כללי. לתת לאשתו גב ותמיכה. להעניק לה תמיכה ריגשית. לתת עצות לניהול זמן. עזרה חשיבתית ותכנית בחינוך הילדים. ובכלל למלא לה צרכים של שיחרור הרפיה הנאה, ביציאה משותפת, בקניית בגד וכדומה.

וכאן אני מדגישה שוב שימי את עצמך במקום של חסרה – הכיני את עצמך ככלי מקבל, אשה צריכה לשאת עיניים לבעלה. וכשתהיי מקבלת מדוייקת ונותנת מדוייקת תצרי נתינות אמיתיות ומקרבות כי "נתינה מולידה אהבה"

משימה: חשבי על דבר שאת רוצה להעניק לבעלך ותחדדי לעצמך שאת נותנת אותו מתוך רצון לתת. ללא ציפייה לתמורה. ותזמי בעצמך את הנתינה. משימה שניה: חשבי על משהו שתשמחי שבעלך ייתן לך. שימי את עצמך במקום של חסרה. ותאמרי לו בצורה נכונה מה חסר לך. ובעצם תאפשרי לו לתת לך. זה אושר אמיתי בשבילו.

אשמח לשמוע ממך כל תגובה שאלה או בקשה.

רחל אברז'ל

רוצה לשמוע עוד? לקבל תוכן בנושא ולהעצים את הזוגיות שלך? מלאי כאן מטה את המייל שלך והצטרפי אלי למסע מרתק ומעצים. או שלחי אלי מייל [email protected]

  השאירי פרטים ותקבלי ישירות למייל תכנים נוספים ממני בנושא