אולמות מלאים, הפקות, שירים, מחזות, מופעים – תסיסה של תרבות חרדית שמביאה את כל הגוונים והכישרונות לקדמת הבמה.
אבל החנוכה הזה שייך להן – לנשים היוצרות, לזמרות ולמוזיקאיות שמובילות את המהפכה השקטה של המוזיקה הנשית.
זו הזדמנות לעצור לרגע ולחשוב על הדרך שהמוזיקה הנשית עברה – מאיפה היא התחילה, ואיך היא עושה היסטוריה בכל במה, בכל הופעה, ובכל יצירה והפקה מוזיקלית מכל סוג שהוא.
לא מזמן דיברתי על זה: על הפערים בהפקות מוזיקליות בין נשים לגברים. זה נושא שלא מדובר עליו מספיק, ותמיד מעלה בי תהיות. דברים שנראים בסיסיים לחלוטין בתעשייה הגברית כמעט ולא קיימים בתעשייה הנשית – וברמה קיצונית ממש. איך הגענו לזה? ומה עוד צריך לקרות כדי שיהיה פה שינוי?
בואו נדבר רגע על הפקה של שיר וננסה להבין את הפערים.
יש לחן, ורוצים להוציא אותו החוצה – להפוך אותו לשיר שאנשים ישמעו, יאהבו, יתחברו אליו.
זמר, אפילו אם הוא רק בתחילת הדרך, מבין שיש רף מסוים של השקעה שצריך לעמוד בו כדי להגיע לתוצאה איכותית. מבחינתו, הפקה מוזיקלית היא לא מקום להתפשר עליו. הוא יחפש נגנים מקצועיים שיכניסו עומק ורגש לעיבוד, ידרוש עיבודים מדויקים, סאונד מוקפד, ושיתוף פעולה עם מפיק מוזיקלי מנוסה שיודע להוציא את המיטב מהשיר.
לעומתו, זמרת? לעיתים קרובות תבחר דווקא בדרך הזולה והפשוטה, מתוך מחשבה שכך היא מקבלת "שווי". במקום להסתכל על איכות התוצאה, התקציב הוא זה שמכתיב את רמת ההפקה. לא פעם תעדיף לשיר על פלייבק מוכן, ולעיתים אפילו על פלייבק פשוט מאוד, בלי לייחס לכך חשיבות יתרה. מבחינתה, זה מספיק טוב כדי לשרת את המטרה.
טוב, אז יש לנו הפקה מוזיקלית כזו או אחרת – עכשיו צריך להקליט.
לאיזה אולפן הולכים?
זמר, אפילו עבור שיר פשוט, יבחר באולפן מקצועי עם ציוד מהשורה הראשונה.
זמרת? פעמים רבות תעדיף להקליט באולפן שלה – שלפעמים אפילו לא מצויד ברמה מספקת כדי להיקרא אולפן מקצועי.
ומה עם ההקלטות עצמן?
זמר, לא משנה כמה מנוסה או מצליח, כמעט תמיד יגיע לאולפן בליווי מפיק שירה מקצועי – דמות שתכוון אותו, תעיר ותוסיף את הנגיעה האישית והמקצועית שמביאה את הביצוע לשיאו.
סשנים של שירה יהיו מוקפדים ביותר, עד שהתוצאה תהיה הכי מקצועית ומדויקת שאפשר. אם משהו לא מספיק ישב טוב – לא יהססו לחזור על סשן שלם של קול ראשון, רק כדי להבטיח שהתוצאה מושלמת.
זמרת? אם תציעו לה מפיקת שירה, יש סיכוי שהיא תרגיש שלא סומכים על היכולות שלה: "מה, אני לא יודעת לשיר מספיק טוב בעצמי?"
ומה עם ההקלטה עצמה? ברוב המקרים היא תיקח שעה-שעתיים במקרה הטוב ביותר, ולרוב יסתפקו במה שהוקלט, גם אם התוצאה לא מושלמת.
ואז מגיע שלב המיקס.
מה זה מיקס של שיר מקצועי – צריך להרחיב?
או שבעצם… הנקודה כבר ברורה: יש כאן פער.
פער בין רמת ההפקה בתעשייה הגברית לרמת ההפקה הנשית, פער שנובע מהמון גורמים.
הראשון הוא כמובן העניין ההלכתי.
זמרת שמוציאה שיר מקורי נדרשת להיזהר מאוד בהפצתו, כדי לוודא שיגיע רק לאוזן נשית. המשמעות היא שהיא מוגבלת לערוצים סגורים – מיילים, קבוצות נשים, ושיתופים אישיים. אין לה תמלוגים, אין לה מדד השמעות נגיש, ואין לה את היכולת להגיע לקהל רחב, כפי שזמרים מקבלים כמעט באופן אוטומטי. זה לא רק פוגע בהכנסות, אלא גם משפיע על המוטיבציה להוציא שיר באיכות הגבוהה ביותר.
הגורם הנוסף הוא השוק עצמו.
קודם כל, עד לא מזמן, בכלל לא היה צורך במוזיקה מקורית ומקצועית אמיתית. השוק פשוט לא דרש את זה.
כי בשונה מהתעשייה הגברית, המוזיקה הנשית זכתה לפריצה משמעותית רק בשנים האחרונות. אנחנו עדיין בתחילת הדרך, אבל בין אם תרצו ובין אם לא – זו כבר חתיכת דרך משמעותית.
המהפכה הזו כאן, והיא בעיצומה.
אני אישית כבר רואה את המגמה:
זמרות שכן משקיעות, שכן רוצות הפקה מקצועית ומדויקת, ולא מתפשרות על איכות. זמרות שמביאות לחנים מקוריים משלהן, ששואפות ליצור מוזיקה שמבטאת את הקול הייחודי שלהן, ורוצות לשים את היצירה שלהן במרכז.
הן סוללות את הדרך ליוצרות הבאות אחריהן, ומגדירות מחדש את גבולות האפשרי.
הן מראות איך מוזיקה נשית יכולה להישמע, ואיך היא באמת צריכה להישמע.
והחנוכה הזה, עם האולמות המלאים והמוזיקה שפורצת מעל כל במה אפשרית, רק מוכיח את המהפכה שהמוזיקה הנשית חוללה.
היא מגדירה מחדש מה אפשרי, מעצבת תרבות שלמה, ומראה לכולנו איך שירת נשים ומוזיקה מקורית לא רק עושות היסטוריה, אלא גם מסמנות את העתיד של התרבות שלנו.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
