תקשיבו קבלתי את הדף של הימי הסתגלות של אוריאל בגן. גן ראשון של חיידר,על פניו הילד בוגר. גדל פתאום.
מה אני אגיד לכן אני ב- ה-ל-ם!!!
כאילו מדובר בהסתגלות למדרסים או לאיזה תוסף תזונה חדש שאת מנסה.
לא הבנתי. באמת אולי אני רואה לא נכון? חשבתי לעצמי לרגע כשהצצתי בדף הנורא ההוא, שנראה כאמור מרשם לאיזה משהו נסיוני. שעה ביום..אחר כך שעתיים וכו. עד להסתגלות מלאה למוצר.
היה רשום כך ; מחר יום שני האמהות באות מ8 וחצי עד 10 וחצי. אוקי אני באה אני אכניס את כל משקלי לכסא פיצי ואתפלל שאחרי שעתים הכסא לא יקום איתי וילך איתי הביתה. או שהגננת תקרא לחילוץ ידידים. מאמינה שיש אמהות שייצאו מהכסא בקלות כי הן כנראה לא עוקבות אחריי אלא אחרי החסה והגזר במקרר
ביום שלישי הילד יבוא עם האמא אבל אחרי שאמא מזיעה כולה- היא לא תכנס למזגן של הגן- אלא תלך לשבת באוטו או תלך רגלית בעודה שומעת את הצרחות של הילד שלה עם הקשיי פרידה המוכרים " אמאאא אמאא…אוצה אמא" במקרה היותר טוב אלה צרחות של ילדים אחרים ואת מרגישה שאת חיכנת אותו הרבה יותר טוב. בא לך להציל אותו אבל הגננת מסבירה לך שאת לא מהרווחה ואת לא מושיעת ילדים בטח שלא שלך.אחרי שהגעת הביתה רק נישקת את המזוזה את מגלה שאת צריכה לרוץ להחזיר אותו. הווו איך הזמן רץ כשנהנים. כמה יפה כמה נחמד, כי הילד שלך יכול להסתגל למים קרים בבריכה כל החופש ולקבל כוויה מפתיתים. ולשחק עם ילדים בגינה שהוא לא מכיר. אבל גננת? בשר ודם? מתוקה עם כוונות טובות? אשה זהב ורחמנייה? לזה הוא לא יכול להסתגל.
בוכה כאילו עכשיו עכשיו רגע ברית המילה שלו, ולא ידענו. במשהו אחד זה דומה לברית מילה שהגננת בשלב הזה לא זוכרת מה השם של הילד שהאמא מסרה בהתחלה כשהביאה אותו. ממש כמו בברית עם המוהל שצריך ללחוש לו באוזן את השם כמה פעמים שיהיה בטוח.ואז מגיע יום רביעי כשכולך מותשת ואת כבר מסתכלת על הילד במבט של מתי תתחתן ותסתגל כבר לאשתך? את לוקחת אותו לעוד יום שהיה רשום משמונה וחצי עד 11. הווו הוסיפו לך חצי שעה כדי שתוכלי לבוא הביתה לחזור לישון רק לרבע שעה ולקבל טלפון מהגננת אחרי שלוש שעות שצללת לחלומות הגננת מתקשרת שכולן כבר לקחו את הילדים. את כמובן תעשי את עצמך ערנית לחלוטין ותזרקי כמה מילים שלמדת לעת צרה ;" אני פשוט לא באזור.." המילים"לא באזור " כבר קבלו פירוש מאת הגננות ; לא באזור הנוחות שלה לקחת את הילד! זה קורה במשפחות הכי טובות ולא מראה על הזנחה. אלא על תופעה טבעית שקורית בימי ההסתגלות הקשים. תבינו זה לא שהגננת לא מסתגלת לילדים החמודים שלא חטאו מעולם ומדובר בתינוקות של בית רבן ללא בקשות של שירותים, לא צמא למים ולא רעב ללחם. כי אם לדבר הגננת. אלא ההסתגלות של הגננת / מורה/ רבה היא בכלל להורים.
הידעתם? לסוגי הורים שרק בימי ההסתגלות ניתן לגלות איזה אנשים זכית לקבל. ומאיזה הורים ניצלת. איזה טיפוס למשל האמא עם הילד שנראה מבטיח וחמוד. או מי זה האבא הזה וכמה הוא לוקח את האחריות על הילדים או סתם עושה את עצמו רציני? האם האמא תישאר ותדבק קרוב קרוב לילד ולגננת אחרי שהיה רשום בפתק שחור על גבי לבן "יום ללא אמהות" והגננת אף רמזה בקול ממש בקול לאוזניי האמא והילד; " אמא הולכת עכשיו ותחזור לקחת אותך עוד מעט…" בעודה מלווה אותך לדלת ואת מתנגדת והיא צריכה לקרוא "אבטחה…אבטחה.."
או טיפוס אחר של אמא ששולחת בכלל את האבא לשבת עם שלל אמהות ולמסור להן בלית ברירה איזה חיזוק לאלול, כי מה יש לגבר אחד לעשות בקבוצת נשים בתוך כיתת גן? ויש אחת ששולחת את הסבתא כי הילד יודע שאם הוא יבכה מספיק סבתא אח"כ תקנה לו מכונית ענקית עם שלט
. ויש את האבא שמגיע עם האמא ממש כמו פגישת סיכום שידוך על עניני הנדוניה והדירה של הילד. ומראים זוגיות פורחת ודביקה.
ומה עם האבא שמביא את הילד והגננת לא מזהה אם זה בגדי גן או פיג'מה והאם הנזלת היא בת חצי שעה או עניין של 24 שעות? והאמא שבאה עם סידור כי שחרית חשובה יותר מהילדים. ואבא שמגיע עם קרוקס שחור מידה 44 שאף אחד מהנוכחים כולל הגננת לא יוכלו להסתגל למראה הזה לעולם ובטח לא לשכוח מהמראה הקשה. כל כך הרבה סוגי הורים וילדים קטנים, חמודים טהורים וזכים שספגו בבית הכל. אבל—
תמיד יש את האמא הזאת המדהימה שמגיעה עם מארז חמוד עם שוקולד ואיזה ברכה קטנה וחשבה איך הגננת אולי מסתגלת. כי האמת? צריך שניה לעצור ולומר את האמת ; מי שעובדת בזה מגיע לה שאפו! מגיעה לה הסתגלות כמה שתצטרך.ומגיע לה שיעריכו. אפילו שאני כותבת את זה וזה נוגד לי את כל האינטרסים, אני יודעת שמגיע לה.
אז נכון שבא לי לקחת את הימי ההסתגלות האלה לקמט את הדף ולעשות כאילו לא קראתי ונכון שבא לי הרגע לכתוב חוק הסתגלות חדש: כדי שהגננת והילד יתסגלו הכי טוב אחד לשני: הגננת תיקח את הילד אליה הביתה, תקלח תשכיב תפנק בארוחות. תוך יום הילד מסתגל. תאמינו לי. ועד אז הסתגלות קלה לכולנו. והתחלות מבורכות.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
