לא מעט הורים מרגישים שבחופש הם צריכים להיות הכול:
🎡 מפעילים.
🍝 מבשלים.
🚗 מסיעים.
🧹 מסדרים.
🩹 פותרים מריבות.
😊 ודואגים שכולם יהיו מרוצים.
ואז, בלי לשים לב, הבית מתחיל להסתובב סביב מצב הרוח של הילדים.
אבל דווקא כאן מסתתר אחד העקרונות החשובים: ילדים לא זקוקים לבית שמסתובב סביבם. הם זקוקים לבית שיש לו מרכז יציב.
כאשר כל החלטה מתקבלת מתוך ניסיון למנוע תסכול, שעמום או כעס של הילדים, המבוגרים נשחקים, והילדים דווקא מרגישים פחות ביטחון.
הפסיכולוגיה מלמדת שתחושת ביטחון נוצרת כאשר יש איזון בין גמישות לבין גבולות. הילדים צריכים לחוות שהצרכים שלהם חשובים, אבל גם להבין שיש בבית עוד אנשים, עוד צרכים ועוד ערכים.
🧠 כמה כלים מעשיים:
✅ לפני שאתם עונים לבקשה של ילד, שאלו את עצמכם: "אני אומר כן כי זה נכון לנו, או כי אני חושש מהתגובה שלו?"
✅ השאירו בכל יום גם זמן שהוא "זמן שלכם כהורים". לא מתוך אנוכיות, אלא מתוך אחריות. הורה שמטעין את עצמו מסוגל להעניק הרבה יותר.
✅ אל תרגישו צורך למלא כל רגע. שעמום במינון נכון הוא קרקע מצוינת ליצירתיות, למשחק חופשי ולפיתוח עצמאות.
✅ כשילד מתאכזב – אל תמהרו להציל. הכילו את הרגש: "אני מבין שאתה מאוכזב. זה באמת לא נעים". אבל לא כל אכזבה מחייבת שינוי של המציאות.
💡זכרו:
המטרה שלנו אינה לגדל ילדים שתמיד מרוצים. המטרה היא לגדל ילדים שיודעים להתמודד גם כשהמציאות לא מסתדרת בדיוק כפי שרצו.
כשיש בבית איזון הילדים מרוויחים לא פחות מההורים.
הם לומדים התחשבות, דחיית סיפוקים, ויסות רגשי ובעיקר חווים בית שיש בו עוגן יציב שאפשר להישען עליו.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
עצלי זה שונה בעליל , הילדים מרגישים עכשו ליסחוט(בציניות) לבקש כסף כמה שיותר וגם עושים דווקע ועורף , מאז שאבא שלהם ניפטר ז"ל _בהתחלה לא דיברו לא שאלו שאלות, כול השנים שומרים כאב בנפש אפילו ששניים בפנימיה והם גבר בוגרים לפניי גיוס עדין הכאב בנפש ישנה וכמובן ההורה כול הזמן אשם לא חשוב מה, לא חושבת שמגיע לי יחס כזה נורה /שלא לומר שאני רואה כך מהם שאני מבישה אותם / על אוכל אני כבר לא רוצה לדבר וזה תמצית רק!