הילד חוזר מהישיבה, או מבית הספר. אנחנו מחכים לו, רוצים לדעת מה עבר עליו, איך היה, מה קרה…
"איך היה?"
"בסדר"
"מה היה?"
"כלום"
"איך המורה?"
"בסדר"
"נו, ספר משהו…"
"לא יודע"
😐
ואנחנו נשארים מתוסכלים:
"למה הוא לא משתף אותי?"
אבל לפעמים הבעיה היא לא שהילד לא רוצה לדבר.
השאלה פשוט גדולה מדי.
שאלה כמו "איך היה?" דורשת ממנו לעצור, לסכם את היום, לזהות מה משמעותי עבורו ולהחליט מה לספר. זה קשה.
ובמיוחד אצל מתבגרים זה עלול להרגיש כמו חקירה.
אז במקום לשאול שאלות כלליות, נסו שאלות קטנות וספציפיות:
🔹 "מי ישב לידך?"
🔹 "מה היה הדבר הכי מצחיק היום?"
🔹 "היה משהו שעצבן אותך?"
🔹 "מה היה השיעור הכי מעניין?"
🔹 "היה רגע שהרגשת לא שייך?"
🔹 "עם מי יצא לך לדבר היום?"
ולפעמים אפילו לא צריך לשאול. אפשר פשוט להיות לידו. לנסוע יחד, לאכול משהו, לעשות סיבוב.
כי שיתוף לא תמיד נולד מתוך שאלה טובה. לפעמים הוא נולד פשוט מתוך תחושת ביטחון.
וכשהילד מרגיש שלא מחכים ממנו לדיווח אלא באמת רוצים להיות איתו, הרבה פעמים המילים מגיעות מעצמן.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
