בחודש שלאחר מכן הגיע צבא רב של ארצות הברית, ומילא את המרחב. הם התפרסו בעיקר בשטחים פתוחים, אנשיהם חפרו במקומות מסוימים, מנסים לאתר מנהרות.
יום הדין, על פי דבריו של מוהמד ברגות, התקרב.
ראש הממשלה התקשר לרבקה להודות לה על תרומתה העצומה למען ביטחון המדינה. הוא רמז לה שבזכותה השבויים חזרו לביתם בריאים ושלמים – זו הייתה עבורה הפתעה מושלמת.
"אולי יום אחד הצנזורה תתיר לפרסם את הסיפור הזה, ואכתוב על זה ספר," אמר לה ראש הממשלה, "ושמך יקבל מקום של כבוד, כמי שתקשרה מול ארגון טרור וכתבה ספר כדי להציל את המדינה, בלי מטרת רווח."
רבקה חשה תחושת רווחה על כך שהסיפור הגדול הזה נמצא אצל אנשים שמבינים ומשתדלים לפתור אותו בדרכים שונות.
תושבי המדינה לא הבינו מדוע יש קולות מלחמה בארץ. האם הצבא של הילו מקונן כל כך מדאיג? למה שלא יתקפו אותם מהאוויר בדרכם הנה?
הצבא של ארצות המערב הגיע לאדמות ישראל. בעיני העולם המערבי ישראל נחשבת לדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, והוא דרוך לשמור עליה כדי לשמר את האינטרסים של העולם הקורא לעצמו חופשי – דרוכים להתעמת מול כל איום.
מדינות ציר הרשע מאיימות, ואנשי הצבא ממתינים לקבל אות להסתער על הצבא הערבי שאמור לצאת מתוך המנהרות.
הם הגיעו מעל הקרקע נועדו להילחם מול הצבא, בעוד מתחת לקרקע היה שינוע של כוחות צבאיים מסיביים. הצבא שהגיע מעל הקרקע, בניצוחו של המתחזה להילו מקונן, היה הסחת דעת נהדרת.
*
השיח הציבורי החל להתעורר: למה צריך מלחמות? האם יש במלחמות או בסכסוכים דבר טוב? מה התועלת שיש בהסתה להרג, לכך שכל אחד מעריץ את עצמו ואת הקבוצה שלו ומסרב להיכנע לעובדה הפשוטה שיש מנהיג לעולם כולו, שכתב בתורה ובנביאים מה המטרה של העולם – שתהיה אהבה בין הברואים?
*
רבקה כתבה פוסט מסכם בבוצבוק, לפני שעזבה את המסך וחזרה לביתה:
"יש מקרים שאי אפשר לשנות באופן ברור חיצונית את העולם, אבל יש מקום לשנות את העולם אם עושים שינוי פנימי: מאמינים בטוב, מנקים את הלב מחשיבה רעה, ומבינים שאין עוד מלבדו – אז העולם החיצוני חייב להסתדר ולהיות טוב יותר.
'ועוד מעט ואין רשע ואיננו'.
אנחנו מוגבלים, לא יכולים לעשות דברים שלא בידינו. אולי מה שמצופה מאיתנו זו עבודת מידות.
'יהי חסדך עלינו כאשר יחלנו לך', 'ה' צלך על יד ימינך'.
זו הנהגת ה': לחיות בתודעה נקייה של הכנעה, בלי קנאה, בלי חשיבה רעה, בלי תחושת חסר – עם הגשמה עצמית, שמחה והבנה שה' טוב ומטיב."
*
זה נפלא לשוב לבית, עם הורים אוהבים.
הוריו של נתי קיבלו ברוח טובה את העובדה שהוא כבר אינו המנהיג של האנרכיה.
"אני סומכת עליך, נתי. היית מנהיג נהדר, אבל להיות מנהיג זה מגביל," אמרה לו אמו. בחלל הבית נישא ניחוח המאכלים אליהם כה התגעגע, ונתי שמח להיות בבית שלו.
אבא שלו אמר: "מלכתחילה השידוך עם גפנר לא התאים לך. אני לא רוצה לדבר לשון הרע, אבל אתה אדם של חופש; היית מסתכסך עם הסבתא, והיא לא אדם שכדאי להסתכסך איתו." הוא אמר זאת כדי לעודד אותו, ונתי חייך אליו בתודה. הכי קל לעקוץ אותך שאתה תמים מדי – הוא העריך מאוד את הוריו שנשארו לצידו.
דברי הוריו עודדו אותו. הם שבו והודו לו שהצליח להחזיר אותם לביתם, וסיפרו לו עד כמה שאפו לחזור לחיים רגילים, שקטים ושאננים. אבא שלו אמר שלמד שאסור לו לחתום ערבות ולא לתת צ'ק פתוח לאף אחד: "למדתי בדרך הקשה לא להיות טוב יותר מדי," אמר.
רוברטי נותר אצלו, מזכרת מהימים הקסומים בהם היה בתודעת מנהיג, ואפילו מלך. נתי ניהל מולו שיחות ארוכות, בהן סיפר לו על תחושותיו. רוברטי היה מתחשב, הקשיב לו ותמך בו באופן מלא.
שבוע לפני אירוע החתונה הגדול של המנהיג החדש, שזכה לסיקור נרחב בכלי התקשורת, פנה אליו רוברטי:
"נתי?"
"כן רוברטי."
"אני פונה אליך עם הצעה חשובה."
"אני שומע."
"בימים אלו הפך ניצן הררי לדמות פופולרית ואהובה על העולם כולו, ולא רק בארץ הקדושה. בעיקר מכיוון שגם אירופה התחילה להפעיל אנרכיה בכפוף לתנ"ך, שהוא לטענתם שייך לעולם כולו ויש בו תוכן אוניברסלי. ניצן הפך להיות מנהיג עולמי, בנוסף לזה שהוא לקח לך את הכלה יעל גפנר. אתה היית צריך להיות עכשיו במקומו…"
"אתה אומר את זה כדי להכעיס אותי? אתה יודע באיזה מצב אני נמצא!"
"רציתי להציע לך לחסל אותו ביום של החתונה שלו."
"אתה רוצה לחסל אותו?"
"לא, אני לא. אני רוצה להציע לך לחסל אותו ולקחת בחזרה את הכלה שלך ואת התפקיד! הוא חייב להבין שהוא היה לא בסדר, הוא התנהג באופן שפל. אפילו לא התנצל. כולם יבינו אותך ולא ישפטו."
"אני לא יכול להרוג אף אחד… מה פתאום."
"אני מבין. בוא נחליט שאתה כאילו הורג אותו. אני אסביר לך איך להכין כלי נשק שלא באמת פוגע. אתה תבוא לחתונה ותכוון עליו את הנשק. הוא יפחד, אולי מישהו אחר יטפל בו, וזו תהיה נקמה מתוקה."
"אני לא רוצה לנקום בניצן!"
"אבל אתה מקנא."
"נכון, אני משתגע מקנאה. אבל מה פתאום שאעשה למישהו רע בגלל הקנאה שלי? אני אדם מאמין והכול מאת ה', רק הוא מנהל את הכול."
"הרוע הזה הוא הפרי של בני האדם, נתי. אתה חייב לחסל את הרוע. אתה האדם הטוב, ניצן האדם הרע – תילחם בו. אם אתה לא יודע כיצד, אני יכול לשלוח אותך למישהו שילמד אותך."
נתי הביט ארוכות לעבר הרובוט. מדובר בסך הכול באלגוריתם מתקדם, אבל הוא נותן תחושה שהוא מדבר עם בן אדם.
"אתה עכשיו יואב, רוצה שנדבר בשפת הסימנים שלנו?"
"אוקיי, מלכי, נעבור לשפת הסימנים."
"טוב, תדע שאני לא רוצה שיהיה לניצן רע. הדף לפניך, יואב. תסמן לי בפנס מה אתה חושב."
הרובוט סימן לו עם הפנס, ונתי חיבר את הסימנים:
יש מעקב אחרי השיחה שלנו. אני מציע לך לסכם איתי שאתה מתכונן לבוא לחתונה עם נשק. תעדכן את ניצן שיש מנהרה סמוך לחופה במגידו שם הוא יתחבא אם ירגיש שיש משהו חריג. המתכנתים שלי רוצים שאתה תעשה מופע כאילו אתה רוצה לחסל את ניצן. בימים הקרובים העולם שומע שניצן הוא המשיח – משיח לפי האמונה של המתכנתים צריך למות ולקום לתחייה.
"זה מטורף רוברטי, מה אפשר לעשות?"
"ניצן התנהג אליך בצורה לא הוגנת, הוא צריך להיענש. זה עונש ראוי – לאיים עליו באמצע החופה."
"זה לא נכון יואב, אני לא מסכים להשתתף בכזה דבר."
הרובוט סימן לו בפנס:
תשתכנע כלפי חוץ. אתה חייב – המתכנתים שלי שלחו אותי לשכנע אותך לעשות זאת. אי אפשר לסרב, מלכי. לפחות כלפי חוץ תראה שאתה משתכנע. תיקח כלי נשק מזויף ואנחנו כבר נדאג לחסל אותו.
"מי זה אנחנו?" נתי קיווה שהמתכנתים, או מי שזה לא יהיה, לא יכולים לשמוע אותו מדבר.
"העולם ממנו אני בא. אני שייך לקבוצה, לארגון."
"מצטער יואב, אני יהודי. יהודי לא הורג מישהו בגלל שהוא מקנא – מה פתאום, גם לא בכאילו."
"הוא הרס לך את החיים."
נתי חייך: "לא בטוח… אני חושב ללכת לרב ראובני לשאול על אורית. אם היא מיועדת לי, אני מאמין שהכול יסתדר. היא מתאימה לי יותר – מעז יצא מתוק."
הרובוט סימן:
המתכנתים שלי חייבים לשמוע שהמשימה הושלמה, מלכי. תגיד לי שאתה מוכן לבוא ואסביר לך מאיפה להשיג את הנשק, שיחשבו שאתה מגיע למגידו ביום החתונה, ותעביר לניצן הודעה שיש מנהרה באזור, כדי שיסתתר ברגע שיקרה משהו חריג.
ובקול אמר: "אתה חייב לחזור להיות מלך. רוצה שאסביר לך מאיפה לקחת כלי נשק?"
"טוב רוברטי, תסביר לי איפה יש כלי נשק, אנקום בניצן," אמר נתי.
"אסביר לך מאיפה תוכל להשיג כלי נשק איכותי, הם יסבירו לך איך להשתמש בנשק הזה," אמר לו הרובוט.
נתי חש שהוא נמצא בתוך חלום. זו הייתה בעיה לא פשוטה עבורו – הוא שנא כלי נשק או כל שיח על אלימות.
רוברטי העביר לו הנחיות, וביניהן את מספר הטלפון של מוכר נשק. יואב העביר לו את מיקום המנהרה במגידו, את כתובת המייל של ניצן, והסביר לו כיצד יוכל להתחמק ביום החתונה:
"תתחיל לנסוע לכיוון מגידו, רכוב על אופניים. תניח את הנשק במקום סודי באמצע הדרך ותחזור הביתה בלי הטלפון. תשאיר אותי בבית, ונראה מה יקרה הלאה."
*
נתי שלח לניצן מייל:
"שלום ניצן.
כאן נתנאל הלל גרץ. קיבלתי מידע ואני רוצה לבקש ממך להתייחס למידע הזה ברצינות: ברגע שיקרה משהו חשוד בחופה, אתה צריך להבין שהגיע הזמן להסתתר כי מישהו רוצה לחסל אותך ולהאשים את היהודים שהם פגעו במשיח.
אתה אדם מפורסם, דמות עולמית, אנשים לומדים להעריץ אותך ואפילו לחשוב שיש בך משהו קדוש, משיחי. שונאינו תמיד מומחים בלהאשים אותנו, לחפש אותנו כדי להרגיש שיש להם אמירה טובה.
כדי לבטל את התוכנית שלהם כדאי שתדע שיש ליד החופה מנהרה, אולי תעשה שם סיור לפני החופה. תמצא את המנהרה ותתכונן להסתתר. אם תוכל לשלוח אליי מייל בחזרה, שאדע שקיבלת את ההודעה."
ניצן ענה לו כעבור מספר שעות:
"המייל שלך התקבל, גרץ. אני רוצה להאמין שמדובר בבדיחה."
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
