בהליכה בפארק הלאומי נתקלתי בשלט עם שאלה פשוטה: "למה צמחים נושרים?"
השלט הסביר שהשלכת אינה תקלה. כשהעונה משתנה, הימים מתקצרים והטמפרטורה יורדת, העץ משנה את ההתנהלות שלו. הוא מפסיק להשקיע בעלים, מנתק אותם בהדרגה, והם נושרים.
ופתאום חשבתי על הילדים שלנו. ועל תופעת הנשירה אצלם.
גם ילדים עוברים עונות.
יש תקופות שבהן הילד פורח, משתף פעולה, מלא אנרגיה, מתקדם ומפתיע אותנו. ויש תקופות שבהן משהו "נושר".
הציונים יורדים, החשק נעלם,
הילד פחות משתף, הוא מתרחק.
פתאום קשה לו לקום בבוקר,
הוא פחות משקיע בדברים שפעם היו חשובים לו.
והתגובה האוטומטית שלנו כהורים היא:
"מה קרה לך?"
"פעם היית…"
"למה אתה לא מתאמץ?"
"אתה חייב לחזור לעצמך"
אבל אולי לפני שאנחנו מנסים להחזיר את העלים, כדאי לבדוק:
באיזו עונה הילד נמצא עכשיו?
כי עלה שנושר בסתיו אינו בהכרח עלה שמת. לפעמים הוא פשוט חלק מתהליך של שינוי.
וזה לא אומר שכל ירידה אצל ילד היא "שלב" שצריך לחכות שיעבור. לפעמים נשירה היא סימן למצוקה שדורשת התערבות, קשר ועזרה.
אבל לפני שממהרים לשפוט את ההתנהגות, כדאי לנסות להבין מה היא מספרת לנו.
🍂 כלי קטן להורים: "בדיקה עונתית"
כשהילד פתאום משתנה, במקום לשאול רק "איך מחזירים אותו למה שהיה?"
שאלו את עצמכם שלוש שאלות:
1. מה השתנה בסביבה שלו?
חברים? לימודים? גיל? מסגרת? עומס? אירוע משמעותי?
2. מה הילד אולי מנסה להפסיק להחזיק?
ציפיות? לחץ? תפקיד? דימוי? משהו שכבר לא מתאים לו?
3. מה הוא צריך מאיתנו בעונה הזאת? יותר גבולות? יותר מרחב? יותר קשר? פחות ביקורת? עזרה מקצועית?
לא כל שלכת דורשת בהלה.
אבל כל שלכת ראויה להתבוננות.
והחדשות הטובות? עונות מתחלפות.
מה שנראה לנו היום כמו סוף של משהו, יכול להיות לפעמים הכנה שקטה לצמיחה של משהו חדש. 🌱
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
