ביום ראשון הייתי במשתלה.
כבר שנה לא הייתי במשתלה, פשוט כי לא הספקנו. היו כל כך הרבה משימות בשנה האחרונה מהקמת המסעדה החדשה שפתחנו (אני לא אומרת לכם את השם כדי שלא יהיה פרסומת, וגם לא כמה טעים כי אז תרצו לבוא…) שהזנחתי את ידידתי הטובה המשתלה. האדנית הענקית שלי בחצר נראתה בהתאם. ירוקה ומוזנחת. נטולת אמא ומבוגר אחראי.
היא הייתה בשלכת כבר שנה שלמה. אבל השבוע, עם הסתיו והמרווח של אחרי החגים – הגיע אביב נעוריה. הסתובבתי במשתלה כמו שיכורה מלקטת פרחים כמו פיית יער, אוספת חלומות בצבעים, ודמיונות של איכות חיים בשקל . תכלס זה לא היה בדיוק שקל, אלא יותר כמה מאות שקלים אבל השמחה בלב הייתה כמו של מיליונים.
ותאמת שחשבתי שאיזה חמוד שהתעסקתי בזה דווקא בשבוע כזה – מיד לאחר קריאת ששת ימי בראשית – בדברים כל כך ארציים, כל כך קשורים לטבע, כל כך בריאה.
בשבת שעברה קראנו בפרשת השבוע את פרשת בראשית, בסיעתא דשמיא, ובקבוצה האימונית שלנו (בוואטסאפ) עשינו אתגר נחמד שקשור לששת ימי בראשית. את האתגר התחלנו דווקא
השבוע כשאנחנו כבר די בפרשת נוח, אבל זה היה רק משום שזה היה נוח ורק משום ששמתי לב לדברים האלה לאחר קריאת התורה ובמוצש. לייט בלומן קוראים לזה פריחה מאוחרת.
במפרשים מופיע שהאדם הוא בריאה קטנה, הבריאה מתקיימת בו בזעייר אנפין. וכך, כל דבר שמופיע בבריאה מופיע באדם באופן "קטן". בחרתי לקחת את זה לעבודה אימונית פנימית ומכאן ניסינו כל יום ביחד- קבוצת נשים מתאמנות- לקחת את ברואי היום ולראות כיצד הם מופיעים אצלנו.
היה נראה לי חמוד ומרתק לנסות זווית אחרת של אימון (שבוע שעבר היה אתגר הצבעים, איזה עליז היה. ועמוק. תנסו כל פעם להתבונן על החיים מבעד למשקפיים אחרות …. )
תכלס ביום ראשון עסקנו באור בחושך ובתו ובוהו, ומה הם עבורינו. ביום שני בדקנו על קו ההפרדה בין מים למים, מהו רקיע עבורך ומהו אוקיינוס או ים . מה קו ההפרדה שאת צריכה ובאילו נושאים וכן הלאה.
ואז הגיע אתמול. שלישי. שנכפל בו כי טוב, ואיך שהוא יחד עם הכי טוב נכפלו בו גם שיחות הטלפון שנכנסו, והמשימות שהתלוו אליהן, ושכחתי לכתוב בקבוצה את מה שרציתי. שתאמת…… היה מהמם בעיניי: כי אתמול רציתי להתייחס לאדמה, לצמיחה ובעיקר לפסוק עץ פרי עושה פרי – בהתייחסות לאדם ולדורות ההמשך שלו – בין עם ילדים בין עם סביבה.
כי תכלס- אחד המרגשים של הבריאה- זו יכולת ההמשכיות הן הפיזית והן הגנטית- תכונות גנטיות שממשיכות איתנו הלאה לאורך הדורות , חלקן אולי עוד מאז אדם הראשון, ומרגש לעקוב אחרי הנס הזה שיש לו ברכה בין שבע הברכות (אשר יצר את האדם בצלמו….. ועדכנו ממנו בניין עדי עד )
אבל שכחתי.
שכחתי לכתוב ולהפעיל.
היה עמוס המורה, לא הספקתי שיעורי בית.
איכשהו אחר הצהריים נוצר לי חלון רווח די פתאומי של כמעט שעתיים. יצאתי לחצר, ובזרועות חשופות התחלתי לשפוך אדמה חדשה, לעדור אותה, לחפור גומות ולשתול את כל הצמחים החדשים שקניתי.(רקפות מעלפות, חרציות או לא להיות, בת שבע שתטפס פה לאנשהו….)
תדעו לכם שכל פעם לסדר את האדנית מחדש זה עבודת תכנון . הנדסת המרחב : איפה יהיו צמחים גבוהים, איפה יהיו צמחים שנשפכים כלפי מטה, אני מיישבת את השילוב של הצבעים, את העומק של השורשים, צפיפות השתילים – אני לוקחת הכל בחשבון כדי שהירוק ירוק הזה יחזיק כמה שיותר זמן. וכך מצאתי את עצמי נמרחת בבוץ, מגרשת עכבישים סרבנים, חופרת שוחות וגומות (בונקרים בלעז, סתאאאאאם) ומפנקת את האדנית שלי (איזה הזוי, עוד אין לה שם בין כל החפצים שלנו בבית. היום נחפש לה שם)
ותוך כדי עבודת הגננות מצאתי את עצמי מהרהרת ביום שלישי שנכפל בו כי טוב, באדמה ומשמעותה, על צמח, שורש, עץ, שיח, פרי, ועלה, דשא, סרק, וגזע, על המשמעויות העמוקות שלהם והקשר שלהם לאדם, הבריאה המופלאה הזו שכל הבריאה מתקיימת בו בקטן. שעתיים של גננות תרפיה שהניבו אדנית נפלאה ותרגיל נהדר בקבוצה שלנו, שאני ממליצה לכם לעשות אותו, אפילו שיום רביעי.
ביקשתי מהבנות (גם המורה עושה אצלנו שיעורי בית!!) לחפש ולכתוב אילו תכונות "הורשנו" לילדינו . לפעמים אפילו, אילו תכונות שאנחנו לא בטוחים שהן ממש "טובות" , אבל הילדים שלנו לקחו אותם מאיתנו ועשו איתם משהו טוב.
אז התבקשנו, (אני ביקשתי מעצמי .. הבנתם?!) לקחת דף ועט ולהתחיל לחשוב מה הענקנו להם: דפוסי התנהגות, תכונות גוף, תכונות נפש או מנטליות, משאבים, כוחות, התנהגויות, חינוך, דברים שהיווינו דוגמה אישית, ודברים שהשקענו בהם לימוד ארוך – ואת כל הרשימה הזאת לכתוב.
איך היינו אנחנו עץ פרי עושה פרי למינהו.
בערב חלק מהבנות שלחו רשימה. תדעו לכם שזה קשה לעשות רשימה כזאת כי אנחנו לא רגילים לדבר טוב על עצמנו, ואם כותבים שניים או שלושה דברים זה נראה נורמטיבי. אבל פתאום כשמגלים שיש 15 זה מרגיש לנו כאילו אנחנו "משוויצים". ודווקא במצב כזה חשוב יותר לכתוב את זה!!!! אין פה "השווצה" , יש פה שימת לב , התבוננות והודיה לקדוש ברוך הוא על המתנות שהוא נתן לנו להעביר הלאה . ומה שקורה- זה- שפתאום אנחנו שמים לב כמה חשוב ודומיננטי הגזע שלנו, כמה הוא מעניק, כמה כוח יש לו להשפיע הלאה וזה מכניס כוח לעץ ולתפקיד – דווקא לפני חורף ארוך וקר שגרתי ורגיל.
אתם רוצים להיות עץ חזק? עץ שבט"ו בשבט יהיה לו יום הולדת ותוכלו להגיד פירותיך מתוקים צלך נאה אמת המים עוברת תחתיך?! אז ההיכרות עם " העץ הזה שאתם" מתחילה עכשיו . קחו דף ותערכו רשימה של כל הדברים הטובים שנתתם לילדים שלכם, או לחילופין (אם אתם עדיין רווקים) לסביבה שלכם, למשפחה, במקום העבודה, לתלמידות, וכדומה.
לפעמים אפילו עץ יכול להיות מופתע, למינהו.
ואם יש לכם קצת יותר השראה ורוח תכינו גזר יפה מקרטון, תצבעו אותו יפה, וביחד עם הילדים או בלעדיהם תתלו עליו פתקים צבעוניים ומשמחים של כל ה"למינהו" שלכם .
הנה סידרנו את אחר הצהריים…….
נון בית אחד:
נראה לי שאקרא לאדנית שלי פרחיה.
אולי תציעו לי שמות? מה אומרים?
נון בית שתיים:
באיחור אופנתי של נסיכות
היום יום רביעי זה המאורות. בלי חושכים ותוהויים ובוהויים
תסתכלו פנימה, מה זה שמש בשבילכם, בתוככם, מהו ירח ומהם כוכבים.
ואם בא לכם- תשתפו.
יאיר ביחד.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
