יש רגע אחד קטן שמתרחש לעיתים קרובות באמצע השבוע, בדיוק בדקות הבודדות שבהן הכוס מתמלאת במים חמים והקפה מתחיל לעלות. זהו רגע כמעט בלתי מורגש שבו הבית או המשרד נרגעים לשנייה, והעיניים נפתחות אל החלון. אם תתבונני מן הצד באישה שמחזיקה את הכוס הזו, תראי תמונה של עוצמה ושליטה שקטה. זוהי האישה שמנהלת את מציאות חייה במיומנות מעוררת השראה מתקתקת משימות, פותרת בעיות מורכבות, דואגת לכולם מראש, ומגיבה בסבלנות ובחיוך נעים לכל מי שפונה אליה.
הסביבה כולה הורגלה להישען עליה בטבעיות מלאה. בני המשפחה, החברות, הקולגות והסובבים אותה יודעים שכשמדברים איתה העניינים מטופלים. כשהיא בסביבה יש תחושה שקטה ומרגיעה שהכול בשליטה, שיש על מי לסמוך וששום דבר לא יתפספס. המנגנונים הללו היכולת לחשוב שלושה צעדים קדימה, התפקוד הגבוה והזמינות האינסופית אינם מקריים. הם נולדו מתוך כוחות חיים עמוקים, מתוך מסירות ומתוך שריון שקוף ונפלא שהחזיק אותך, שמר עלייך ועזר לך לחצות תקופות עמוסות ומאתגרות בהצלחה.
אלא שמתחת למעטפת המפוקחת והמבריקה הזו, מתחת לכל המשימות שסומנו ב-V, מסתתרת לעיתים עייפות גדולה, עמוקה ושקטה מאוד. זוהי לא רק עייפות גופנית של יום ארוך, אלא העייפות המצטברת של הנפש שמרגישה שהיא זו שחייבת להחזיק את המושכות לבדה בכל רגע נתון. העייפות של מי שבטוחה שאם היא תרפה רק במעט את האחיזה, או אם היא תאפשר לעצמה לעצור משהו יתפרק.
ובתוך העייפות הזו, במעמקי הלב, מסתתרת לעיתים קרובות ציפייה דקה וסמויה. ציפייה שמישהו מבחוץ יבחין בזה. שמישהו יראה את העומס שמאחורי החיוך, יבחין בנשימה הכבדה, ויבוא להעניק לנו את ה"גב" ש אנחנו כל כך צריכות טפיחה חמה על השכם, מילה טובה של הערכה, או פשוט אישור רשמי לנוח ולהירגע.
אבל המציאות מלמדת אותנו שיעור מורכב: כשהעולם רואה אישה חזקה, מסודרת ומתפקדת ללא דופי הוא פשוט מניח בטבעיות שאין לה צורך בשום דבר. אנשים אינם ממהרים להציע עזרה למבצר שנראה יציב לחלוטין. וכך, הציפייה השקטה לקבל גב מבחוץ הופכת לעיתים קרובות לאכזבה שקטה עוד יותר, שרק מגבירה את התחושה שאין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו.
כאן בדיוק מתרחש הגילוי הכי מעצים, מרגש ומשחרר בחיים של אישה: ברגע שבו היא מפסיקה לחכות שהאישור, הרחמים או הגב יגיעו מבחוץ ומחליטה להתחיל להיות הגב של עצמה.
להיות הגב של עצמך פירושו לעמוד מאחורי עצמך בנאמנות, בראש מורם וברוך פנימי, בדיוק באותה המסירות שבה את עומדת מאחורי כל מי שאת אוהבת. זה לבוא אל עצמך בסוף יום עמוס, להביט בצלחת העמוסה ובמשימות שנותרו, ולא לייסר את עצמך על מה שלא הספקת אלא להניח יד על הלב ולומר לעצמך בביטחון: "עשיתי כמיטב יכולתי היום. אני גאה בי. אני ראויה למנוחה ולנשימה, לא בתור פרס על תפקוד מושלם, אלא פשוט כי אני אדם."
להיות הגב של עצמך פירושו להבין בתוכך שאת לא צריכה להוכיח שום דבר לאף אחד כדי שיהיה לך מותר להיות עייפה. את לא צריכה לקבל רשות ממישהו אחר כדי להוריד הילוך, למחוק משימה לא דחופה מהרשימה, או לומר בקול נעים אך נחוש: "כרגע זה לא מתאים לי".
כשתתחילי להעניק לעצמך את הגב היציב והאוהב הזה, תגלי שמשהו בתוכך מתחיל להירגע באמת. השריון השקוף לא חייב להישבר או להתרסק בקול רעש גדול הוא פשוט מתחיל להתרכך. את ממשיכה להוביל, ליצור, לאהוב ולהעניק לעולם מתוך הכוחות המופלאים שלך, אבל הפעם את עושה זאת כשאת לא לבד. את צועדת בעולם כשיש לך את התמיכה, הערך והביטחון הכי חזקים שיכולים להיות הגב הנאמן שאת מעניקה לעצמך בכל יום מחדש.
אביגיל קולר (MA) – תרפיסטית באמנות ומדריכת מטפלות מומחית CBT והגיל השלישי (איט"ה). . בעלת 16+ שנות ניסיון קליני [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
