כמו בכל תקופה בחיים ישנם נקודות מעבר. נקודת ציון שמסמנת לך שהנה עברת ממקום מסוים בחיים למקום אחר. כשאני מסתכלת אחורה אני משתאית מרמת השינויים שעברתי. מאישה שחששה מאד מתגובות של אנשים, ובאופן כללי נשברת בקלות, תלותית ומכונסת בתוך עצמה, הפכתי לאדם אחר לחלוטין. קשובה לעצמי ופועלת מתוך בחירה ורצון עצמיים, שזהו דבר שבעבר לא נתתי לו כמעט יחס …
אבל נקודת הפריצה קרתה ביום בו הבנתי מהו הערך החזק שלי. זהו המקום בו הדברים התחילו לזוז אצלי. הפסקתי רק לחכות שיתנו לי הוראות או שיניעו אותי לפעולה והתחלתי לייצר בעצמי. הדבר הזה נתן לי אנרגיה חדשה. פתאום נהיה לי כוח. רצון. התלהבות. רעיונות. פתאום אני כבר לא עוד אחת סתמית, יש בי משהו שמעניין אנשים אחרים.
כאשר אדם מגלה את נקודת החוזק שלו באמת, באותו הרגע הוא מסיר את המסכה שעטה על עצמו כדי להיות כמו "כולם" מפני שהוא מבין שמאחורי השוני שהוא כה טרח להסתיר, חבויה גם נקודת הגאונות שיש רק לו. שזהו הדבר שרק הוא יכול לעשות.
בכל אחד מאיתנו ישנה נקודה כזו. זוהי יכולת סגולית שיש אותה לכל אחד מאיתנו והיא ייחודית כמו טביעת האצבע. אף אחד לא יכול להחליף אותך במקום הזה.
אמנם לקח לי קצת זמן לקלוט שאני לא חייבת כ"כ להתאמץ בשביל להצליח בחיים. זה רק למצוא את הנקודה הזו. ולפעול מתוכה. אבל זה קודם כל להסכים להיות את כמו שאת בלי להתעלם ממה שיש בך וגם ממה שאין.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
